מסע, מסה ומשא – תצפית על ארגונים, ניהול וידע

'ראשית חוכמה – קנה חוכמה'
כמו שאמרו מזמן חכמנו, כתבתי כאן בעבר, שכמו בכל דבר בחיים ובמיוחד כשמנסים לקדם ערכים של למידה ושתוף, ראשית חוכמה – קנה חוכמה. בבסיס ניהול הידע עומד העיקרון של 'לא לייצר אותה תעלה פעמיים'. תכניות ניהול ידע רבות ומאמצי רבים מתוכננים בצורה שגויה או מתנהלים בחוסר אפקטיביות היות ואל המניעים אותם מתעקשים שלא ללמוד מהניסיון ולאמץ את מה שניתן לאמץ. חבל.

איך מקפלים חולצה?
אח…….ידע סמוי. איך מגיעים אליו? זו השאלה המנקרת במוחם של מנהלים ומנהלי ידע רבים. בדוגמה שאמצתי לנושא, רואים בסרט הדרכהאיך לקפל חולצה בשתי תנועות מהירות. למרות שההסבר מוצג בסרט וידאו, לאט, עדיין קשה מאוד ללמוד את זה. הידע – גלוי: רואים את הכול בסרט – ובכל זאת. זה מדגים את הקושי שבהשגה ובהגעה אל הידע הסמוי.

נ"י לא הולך בכוח, רק בנוח
"אם היה אפשר לשאוב את הידע של עובד הידע ולקטלג אותו במערכת מידע – זה היה מצוין". 'אם' – אבל רק 'אם'. ידע לא הולך בכוח – רק בנוח. וזה בדיוק הסינדרום השגוי של 'ידע זה כוח'. עובד הידע ישתף בידע שלו רק אם הארגון יכיר בידע שלו, יוקיר את הידע שלו ואותו עצמו ואף יתגמל אותו על כך. עובד הידע ישמח לשתף בידע שלו כי זה ביטוי למקצועיות ולמקצוענות שלו. אבל – בנוח, לא בכוח.

ניהול ידע – ניהול ולא ידע
עוד מיתוס שראוי להתייחס אליו בפקפוק הוא הדגש האמיתי במושג 'ניהול ידע'. במרבית הארגונים אין בעיה אם הידע, יש בעיה עם הניהול של הידע, עם ההנעה שלו בצנרת הארגונית, בניהול הזרימה וההזרמה, ובנטילת האחריות ללמוד וללמד. כל אלו נכנסים תחת הכותרת 'ניהול'. לכן הטיפול בנושא ניהול ידע צריך להתחיל בניהול, במנהלים.

מה מנהל הידע יודע?
שאלת מפתח. מנהל ידע אינו מנהל את הידע. הוא מנהל את ניהול הידע בארגון. הוא האחראי לכך שתהיה תכנית לניהול ידע ולמידה ארגונית, הוא אחראי להניע את התכנית, הוא אחראי להקים תשתיות תומכות ידע, הוא אחראי להביא את הארגון להיות ארגון לומד ומנהל ידע. מנהל ידע צריך לדעת 'מי יודע'. זה ידע שלא יסולא בפז.

חזית ועורף
(מעניין לעניין באותו העניין – ראו אחד למעלה).
ארגון הוא מערכת מורכבת של מקצוענים בעלי ידע. התוצר של הארגון הוא המוצר או השירות אותו מוכרים ללקוחות. הידע שהנוצר בארגון לייצורו של מוצר או שירות זה הוא 'של' בעלי הידע, של ה 'יודעים'. הם נמצאים ב 'חזית'. זה אומר ש 'ניהול הידע' נמצא ב 'עורף'. ניהול ידע תומך בתהליכים העסקיים המרכזיים ובעובדי הידע בארגון. ניהול הידע אינו העניין עצמו.

"מונית"
מה זה ידע? מונית. עובד הידע בארגון הזקוק לידע משול לנוסע היורד לרחוב ממשרדו ומרים אצבע ורוצה שתעצור על ידו מונית – מייד. לא מעניין אותו מאיפה המונית באה, לאן היא נוסעת, איך קוראים לנהג וכו'. זה נחמד, אבל לא העיקר. העיקר – להגיע לאן שצריך. כנ"ל לגבי ידע. ידע הוא ידע לפעולה. לא לאגירה, לא להצגה, לא לגאווה. לפעולה.

רשת ארגונית
כל ארגון הוא רשת. רשת של מקצוענים. הידע הוא כמו מים שזורמים ברשת, הידע הוא לא מה שנמצא בצמתים או במאגרים. צריך להבין את זה וצריך 'לזרום' עם הרשת. צריך לאפשר צנרת פתוחה, נקייה מעכבות ועיכובים, צריך לתכנן את הרשת נכון, לדאוג לתנועה, לעומסים, ללחצים ולכמויות. צריך לדאוג לזרימה, שתהיה זרימה, שהמים יהיו איכותיים, צלולים ובהירים. צריך לדאוג לשפע וגם לשפיעה. זה עיקר תפקידו של מנהל הידע.

למה קהילות נקהלות?
בארגונים רבים מציגים את מספר הקהילות (אתרים ופורומים באינטרה-נט) כמדד להצלחה או להטמעה של ניהול הידע בארגון. חשוב להבין למה קהילות נקהלות. קהילות נקהלות סביב צורך, סביב סוגייה הדורשת פתרון, סביב תהליך עסקי בו מעורבים מספר גורמים, סביב דיסציפלינה מקצועית בה הם חברים. מה שמעניין אותם זה לא האתר האינטרה-נטי. מה שמעניין אותם זה להיפגש, לדבר, ליצור ידע חדש. לשם כך לא חייבים אתרים ופורטלים. ועוד מילה: קהילה היא מושג מחייב. יש בין חבריה מחויבות הדדית וגם ערבות הדדית. ראוי לבדוק את הקהילות בארגונים על פי מדד זה.

אתרים אישיים בארגון
עוד בעניין 'ידע הולך בנוח ולא בכוח', מתבטא גם בארגונים המעודדים את עובדי הידע להקים אתרים אישיים באינטרה-נט הארגוני. אתר אישי הוא המקום הפרטי של עובד הידע בארגון. זה המקום בו הוא מפרסם את כל מה שהוא רוצה, מה שמעניין אותו, מה שמעסיק אותו, בקיצור את מה שהוא יודע – אבל מרצונו. רשת של אתרים אישיים בארגון, היא הרשת האמיתית של הידע. ראו Intel, IBM, Microsoft ועוד.
ניהול ידע או ניעול-ידע?

T-School ידע או תסכול ידע
ניהול ידע אינו הדרכה, כפי שהדבר ממוצב במספר ארגונים. ניהול ידע עוסק בלמידה – בה האחריות על הלומד ולא בהדרכה בה האחריות על המדריך. לכן, לקרוא להדרכה ניהול ידע, זה ליצור 'תסכול ידע' ול

כתבתי כאן לא מכבר על מנהלים וסיפור-סיפורים.

סיפור סיפורים כבר אינו Buzzword או אופנה חולפת בארגונים. ארגונים רבים מאמצים את סיפור-הסיפורים ככלי ניהולי.

Steve Denning, לשעבר מנהל תכנית ניהול הידע בבנק העולמי וכיום Storytelling Guru התראיין החודש ל Harvard Business Review במאמר שכותרתו "Telling Tales" בו הוא מתאר את השימוש שעושים מנהלים בבנק העולמי בסיפור-סיפורים ככלי לניהול ושתוף ידע לקידום החזון והייעוד העסקי של הארגון. Denning עמל רבות במצגות שהציג ברחבי הבנק העולמי לקדם את רעיון ניהול הידע – ללא הועיל. ברוב תסכולו, כמעט וזנח את הרעיון. יום אחד שמע במקרה סיפור מחבר בעת ארוחת צהריים על עובדת של ארגון הבריאות העולמי אשר נדרשה למצוא פתרון למחלת המלריה באחד הכפרים הנידחים בזמביה שבאפריקה. אותה עובדת התחברה משם לאתר האינטרנט של המרכז לבקרת מחלות של ארגון הבריאות העולמי, ותוך דקות מצאה את המענה לשאלתה, וטיפלה באוכלוסיית הכפר בהצלחה. סיפור זה 'תפס' את Denning. הוא אמר לעצמו: "…אצלנו, בבנק העולמי, דבר כזה לא יכול לקרות. עם כל העוצמה שלנו והפריסה העולמית שלנו והידע העצום שלנו – זה לא קורה…"

הוא החליט שבמצגת הבאה בארגון שלו, הוא יספר את הסיפור הזה במקום מצגת רגילה על רעיונות ניהול ידע. התגובה לסיפור היתה מדהימה: השומעים החלו להגיב, לפתח דיון ער ומכאן החל להירקם מהלך ארגוני שלם לקידום ניהול הידע על ידי איתור וסיפור-סיפורים מתוך עולם התוכן הארגוני. זו היתה תרומה מכרעת למימוש ניהול הידע בבנק כתומך את התהליכים העסקיים והחזון הארגוני.

זה הקישור לאתר של Denning ובתוכו, קישור למאמר ב HBR.

אחד הביטויים המאוד מקובלים בנושא ניהול ידע ולמידה ארגונית הן קהילות ידע או בלע"ז Communities of Practice. הכוונה לפורומים (וירטואליים או פיזיים), בהם בעלי עניין משותף מתָקשרים, מחליפים ידע ויוצרים ידע חדש.

בארגונים רבים אשר מצהירים על תכניות ארגוניות לניהול ידע מציגים קהילות וירטואליות באינטרה-נט הארגוני כיישום של ניהול ידע.

כעת, עם פריחת הבלוגים או האתרים האישיים, גם בארגונים, מתפתח דיון מעניין האם הבלוגים יהוו תחליף.

הנה קישור לדיון מעניין באתר Knowledgeboard סביב השאלה האם בלוגים יחליפו את קהילות הידע.

הבוקר התפרסם ב 'הארץ' מאמר של אמיר אורן תחת הכותרת: השיתוק שהוביל לנגמ"ש השני.

הכותב מציג ומנתח במאמר מספר ארועים תוך התייחסות לתהליכי למידה ארגונית וניהול ידע: שתוף ואי-שתוף בידע, למידה מארועים (הפקת לקחים ויישומם), הפצת ידע, רמות ידע ועוד.

קראתי את המאמר הבוקר ונזכרתי בצמד ארועים נוסף: לפני מספר רב של שנים התחשמל בלבנון חייל שאנטנת מכשיר הקשר שלו נגעה בקווי מתח גבוה מתחתם הוא צעד ביחד עם קבוצת חיילים נוספת. זמן מועט ביותר אחר כך, אירע בעזה ארוע דומה.

השבוע נערך כנס INFO 2004 בתל אביב,

השתתפתי בשני מסלולים:

האחד "ה Web  האלטרנטיבי" ביחד עם עמיתי מ'רשימות': ירדן ואביבה, עם חנן כהן, עמי סלנט ואחרים. דברתי על אתרים אישיים בארגון כתשתית לניהול והפצת ידע. זה הקישור למצגת שלי במסלול זה.

השני " חצי עשור של ניהול ידע בישראל". דברתי על תובנות מחמש שנים של תוכניות לניהול ידע ולמידה ארגונית בארגונים בישראל, זה הקישור למצגת שלי במסלול זה.

הקישורים, לקראת רשימות שאעלה בקרוב על נושאים אלו.

ואפילו, ראינו דוגמא לידע גלוי וידע סמוי: 'איך מקפלים כביסה' בצ'יק-צ'ק, יש מי שתירגל ואפילו הצליח!

ניהול ידע כתחום דעת חדש ומתפתח מחייב שתוף פעולה של התיאוריה והמעשה. זה אחד היעדים לפתוח גוף הידע על ניהול הידע בישראל.

הסמינר המשותף הראשון לפורום מנהלי הידע ולאוניברסיטת תל אביב עסק בגורמי הצלחה קריטיים לניהול ידע ו Best Practices בהנעת תהליכי ניהול ידע. בכנס השתתפו מספר עשרות מנהלי ידע, חוקרים ומתענינים בתחום דעת זה.

יואב גל

יואב גל הציג Case Study של תהליך ניהול ידע בארגון, ועמד על הגורמים הקריטיים להערכתו להצלחת ניהול ידע: צמצום מספר התחנות בתהליכים ממוכנים והקטנת זמן השיהוי בכל תחנה במהלך התהליכים הללו. מודל זה לקוח מתוך התיזה לדוקטורט של יואב. ד"ר דייויד שוורץ הנחה את הדיון שהתפתח לאחר הצגת המקרה. בהמשך, אורח הסמינר, פרופ' אולריך פרנק מאוניברסיטת קובלנץ הציג גורמי הצלחה קריטיים לתהליכי ניהול ידע, מתודלוגיה לתמיכה בתהליכים העסקיים בארגון באמצעות כלים ומנגנונים לניהול ידע וכן סקר את אחד הפרויקטים בהם הוא מעורב בגרמניה.

ד"ר דייויד שוורץ

 הסמינר הסתיים בפאנל אותו הנחה פרופ' ישראל שפיגלר, העומד בראש המעבדה לניהול ידע באוניברסיטת תל אביב ביחד עם פרופ' דב תאני מאוניברסיטת בר-אילן, שגם פתח את הכינוס.

Prof. Dr. Ulrich Frank

פרופ' דב תאני

פרופ' ישראל שפיגלר

בפאנל השתתפו,

אירית אשכנזי

 ד"ר איתמר עופר, עד לא מכבר מנהל הידע בשירותי בריאות כללית וכיום המנהל הרפואי של מחוז תל אביב של השירות, אירית אשכנזי, מנהלת הידע ב 'לאומי', ד"ר אורה סתר, מנכ"ל לה"ב וניר שריג מרפא"ל  שהציגו את

מימין: דר איתמר עופר, משמאל: ניר שריג

ד"ר אורה סתר

ניסיונם ואת זווית הראייה שלהם לגבי גורמי ההצלחה הקריטיים של תהליכי ניהול ידע בארגונים. ד"ר איתמר עופר ציין את החשיבות הרבה לדעתו להניע תהליכי ניהול ידע בשתוף עם האנשים המעורבים בכך בארגון. להבנתו ולניסיונו: It's all about people. תהליך ניהול ידע מוצלח לדעתו הוא תהליך שבעל התהליך 'לוקח עליו בעלות' גם אם מנהל הידע יזם אותו. אירית אשכנזי הציגה את מערך הקהילות שהוקם בלאומי כדי לתמוך בייעול התהליכים העסקיים בסניפי לאומי ויחידותיו השונות. בלאומי, תהליכים אלו הביאו למעשה ל'השטחת' המבנה הארגוני ולאפקטיביות רב יותר וכן אפשרו שתוף פעולה חוצה ארגון וחוצה-היררכיה. ד"ר אורה סתר, האירה את נושא ניהול הידע מהזווית של ההתנהגות הארגונית, התרבות הארגונית ותהליכי פתוח המשאב האנושי בארגון. ניר שריג, מנהל בכיר ברפא"ל הציג את המערך שהוקם ברפא"ל להיגוי ולהנעת תוכנית ניהול הידע, המופעל שם לתמיכה בתהליכים העסקיים הקשורים במו"פ, בניהול פרויקטים, בייצור ושיווק ע"י מערכות ניהול ידע וקהילות ידע.

זו עוד תחנה (מאוד חשובה) במסע.

הנה דברים שנשאתי בפתיחת הכינוס:

Dear participants,
• Prof. Frank, our distinguish colleague from Germany, thank you for coming to Israel, I hope your visit with us is both fruitful and enjoyable,
• Prof. Spiegler, Prof. Te'eni, and Dr. Setter, our Hosts from Tel Aviv University, thank you for your hospitality and efforts arranging this seminar
• My friends and colleagues from the Israel Knowledge Managers Forum

Good afternoon and Shalom

I would like to thank you for participation in today's seminar.

It was Albert Einstein who once said that: "Everything that can be counted does not necessarily count; everything that counts cannot necessarily be counted …" so, in that spirit I want to say a word on KM and "Critical Success Factors".
You are all aware that this is the Seminar title. But, Knowledge Management also needs to establish Critical Success Factors: KM is about Management, not only about Knowledge. Management is about Leadership and leadership entails the ability to effectively share and cooperate, as well as to promote seminars and activities of this nature. I am very proud to say that we share this leadership together as our critical success factor.
One of the main Critical Success Factors associated with KM is that it both enables and establishes realistic New Business Values for organizations, which launch KM programs.

When I initially created our forum in the beginning of 2001, I set a vision that the forum, with cooperation of the Israeli Academy would actively develop the KM discipline in Israel. I was sure then and remain sure, that only mutual and vectorial effort between theory and practice will ensure the successful advancement of creating the KM body of knowledge.

After almost 5 years of various activities and deep involvement in the KM field, we, practitioners from the Israeli Knowledge Managers forum, found that our co-partners from Tel Aviv University are unique and true visionaries and by joining forces we significantly enhance our ability to promote this evolutionary field of knowledge.

For us, this seminar is a very significant turning point in our long journey. In Israel I am proud to say that KM is no longer a buzzword or mere hype: Each and every one of us is actively contributing to the knowledge of Knowledge Management, by learning and practicing: In our Organizations, within our forum, by speaking on any and every event, conference, publication etc. These days, we are broadening our presence to a virtual presence as well, by launching a virtual forum on the Business sector of Walla!, the major portal in Israel.

And yet, a lot of work still remains to be done. We are all well aware of the fact that we cannot take our successes for granted, and that must continue to advance both internally and eternally the basic fundamentals of KM. Only now are some of the more enlightened Executives beginning to comprehend the value of leading and supporting KM programs. It is our duty to bring this same enlightenment to those that have yet to grasp that KM is roadmap to building Effective Organizations.

The Israeli knowledge managers' forum includes several dozens of enthusiastic and devoted Knowledge Managers from all sectors of the Israeli business community and yet it is just a start. We need to continue developing infrastructure for the future of KM in Israel.

The program of this seminar will allow us all to learn, to share and to broaden our experience: from abroad and from Israel, Theory and Practice, Knowledge Managers and Researchers. Good Practices by the Best people, not only best practices. We will all have a chance to share, to deal and to contribute.

I am confident that we will all gain knowledge, and I hope we will have an insightful evening. Again, thank you all and I wish to express my hope to see you all in our future activities, as well.

Thank you.

צילומי הדוברים בכנס: מילי פרי

צילום הקהל: דב פוגל

לפני זמן, התפרסמה רשימה מאלפת פרי עטו של אורי קצר, שכן שלי בבית 'רשימות'. עם הגיענו ליום העצמאות החמישים וששה, ואם חשקתם להצטרף לישראל וישראלה המטיילים בארץ ביום העצמאות החם הזה, הנה כמה המלצות על מקומות מעניינים, מלמדים, נעימים ומעוררי זכרון וגעגוע, ב 'מושבה הנושבה' שלנו.

בית הרצל – יער חולדה

על שמו של האיש שהחל את הכל (בגרסה המודרנית), יש יער יפהפה ובעיבורו – בית של האיש שלא ביקר בו מעולם. תוכלו לעיין ברשימה מפורטת על המקום והסביבה.

פר אוריה

בפרוזדור ירושלים, בלב כפר אוריה, נמצא 'בית החווה' שריד לניסיונות ההתיישבות במקום. כדי שלא נשכח 'מה יכול לקרות כאן אילו', בקרו במקום, למדו את תולדותיו והטמיעו.

גבעת המוצב – צור יגאל

מי רוצה לצפות על נוף מרהיב, כל אזור השרון, מישור והחוף ועד להרי השומרון, טוב יעשה אם יגיע למרומי גבעת המוצב בצור-יגאל. על המקום כתבתי כאן וגם כאן.

מצפה עופר – יער עופר

תצפית מדהימה על כל מישור החוף מדרומית לחדרה ועד לפאתי חיפה והכרמל, כשכל ישובי חוף הכרמל לרגליך – אפשר לראות במצפה עופר, ממרומי מגדל היערנים שביער עופר.

אביאל, עמיקם ואלונה

'טוסקנה' גרסה ישראלית אפשר למצוא סביב בנימינה וגבעת-עדה, באזור עמיקם, אביאל ואלונה. אל תוותרו לטפס עד למרומי 'ההר העגול' בסוף הדרך החוצה את מושב עמיקם. החורש הטבעי מרנין. למעונינים, אפשר לשוטט בתוך נקבת 'מי-עדן' שליד פארק אלונה.

הר תבור

כביש 'חוצה-ישראל' יקצר מאוד את הדרך צפונה על מנת להגיע בכביש המתעקבל ומתפתל אל מרומי הר-תבור. יער נהדר ושביל טיול הסובב את התבור הם חוייה נהדרת במקום. אבל, אל תוותרו על ביקור בתוך הכנסייה שבמקום. אם יתמזל מזלכם, ותפגשו במקום את איש הכנסייה, תשמעו ממנו בעברית רהוטה המעוררת קנאה סיפור מדהים בו משולבים גיאוגרפיה, דתות ואף היסטוריה ישראלית.

פניאל – לחוף הכנרת

מי שרוצה להרגיש 'בעל הבית' על הכנרת לזמן מה ולצפות אל מימי האגם מהחלון, כדאי לו לסור לאכסניית YMCA אשר בפניאל, בחוף המערבי של הכנרת, בין טבריה לגינוסר. החדרים מרווחים, אם גם די בסיסיים, אבל זה לא העניין. המקום! אח, איזה מקום מרהיב. שקט, יפה ו 'על המים'.

דרך השלום בערבה

בין עידן לחצבה, משתרעת לה 'דרך השלום', ממש לאורך הגבול שלנו עם ירדן. דרך ובה תחנות מענינות המספרות את סיפור המים בערבה. אמנם אנחנו במדבר, אבל המים כאן – כל הזמן.

שובו בשלום הביתה.

4.3.1975
 
גם את ה 'שלום' קשה לי לכתוב, אולם ניחא, שיהיה.
קיבלתי את מכתבך חודש אחרי שנכתב. לפחות דבר אחד גרם לי לסיפוק. כתב ידך השתפר והצלחתי להבין את המכתב.
באם הצלחתי להרגיז אותך הרי שהשגתי חלק ממה שרציתי, כי תשובה קבלתי. לצערי, אני לא כותב מכתבים בהעתקים, כך שקשה לי לשחזר את אשר כתבתי לך. מכתבך מזכיר לי בניסוחו את נוסח הציונים היושבים מעבר לים ומטיפים מוסר לאלה היושבים בציון. שחקי אותה. אגב, א' נמצא בחו"ל כעת.
דבר אחד כנראה לא הצלחת להכניס לתודעתך. (נראה לי שהיא ירדה קצת ברמה). אני נוסע להרחיב אופקים, לראות אופציות. אם אני לא טועה, הזכרת את נושא הכסף. זה לא המומנט.
את כותבת לי ואני מצטט: "מה שקשה לי לראות אצלך זה שהאף שלך עלה פתאום לשמיים", ואת ממשיכה בנימוק משכנע מאוד מבחינת ההיגיון שלו: "באירופה אתה לא יכול לכתוב בעברית", וזה כבר שייך לתחום הדמגוגי הזול ביותר. מה הקשר בין גובה האף שלי לאירופה? לאלוהי ע' פתרונים.
בקריאה שנייה, כנראה שהצלחתי באמת להרגיזך. וזה מעיד שבאיזה שהוא מקום רגשי האשמה העצמית שלך מרובים. כי את לוקחת את הדברים אישית.
את כותבת לי מלים כמו 'לרדת' וכד'.
זכותי הלגיטימית לחשוב ולעשות את אשר אני רוצה כי את חובתי מלאתי מעל ומעבר! (ההדגשה מכוונת – את המכתב הזה אני כותב לך מאיזה חור בסיני.).
לגבי התפנית הגדולה שעשיתי, לא עשיתי תפנית. הסקתי מסקנות לגבי מצב מדיני, ומוסרי שבו נמצאת המדינה כאשר המוטו העיקרי שלה הוא: "ננצח במלחמה הבאה. אני מוכן למות בשביל הארץ".
זה לא המוטו שלי.
הפשיסטים חוגגים ב "מעלה אדומים", העם מוכן להקריב.
אני נגד עקידת יצחק, תהיה המטרה אשר תהיה. ב 1975 יש שאומרים שאין בעייה פלסטינאית וכיו"ב. חוויות מלחמתיות לא אשפוך בפנייך, די באם אציין שהלכתי למלחמה חסרת תכלית. אכזרית. מטופשת.
צבא חסר מוטיבציה לעומת צבא מלא בה. למה?

את מדברת על הכשלון האישי שלי. במה נכשלתי ילדה קטנה?
כל האופציות פתוחות בפני ומבחינה חברתית אין לי מה להתלונן. מבחינה סכסואלית – רגשית, גם בלי עין הרע. הלוואי על כולם.
את האחרים אני מאשים בטמטום פוליטי, בהזנחה פושעת. כך שאם את כותבת, נסי להגדיר את הכשלון. מה גם שזה איננו רלוונטי. אני עושה את אשר אני חושב לנכון לעשות ובשלב הזה אני מחפש את הזכות שלי, הזכות האישית שלי. באם הייתי רוצה הייתי הולך ללמוד באוניברסיטה, אבל זאת לא תכלית ומטרה וגם לא אתגר.
לגבי "לשנות את הדברים", שמי הפרטי אינו 'דון' והמשפחה לא 'קישוט'. כמו כן, זה מלים יפות: "צריך לשנות ולא לברוח". (נרשום אותן בלקסיקון שלי).. לגבי הגדרתך כשטות, שחקי אותה. אבל שוב זה לא נימוק הגיוני או תגובה רציונלית. הרגיזך וכתבת שטות. זכותך הלגיטימית.
בהחלט שאף אחד לא עוצר בעדי. לגבי ה" לֵך" שלך, גם זו לא תגובה שמעידה על ניסיון להבנת המצב. זה נורא מצחיק שאת כותבת לי לסיני" לֵך, בוגד שכמוך". איך זה?
לפי מה שאת כותבת אני מבין שאת לא חיה כבת אדם. אלוהים ישמור אותך.
צרפת ההומנית היא לא שלי, ולא כל ארץ אחרת בעולם. אין לי שום דבר מלבד החיים שלי (והשעון שלי).
באם קראת את 'מלכוד 22' (היית יכולה לכתוב בעברית, סנובית שכמותך!), ולא התרשמת הרי שלא הבנת את המוטו שלו, ולא היית בצבא מספיק זמן כדי להבין את המלכוד שלי, ולא חיית בארץ גם על מנת להבין את האוירה המקברית לגבי ההומור הנבזי שהפך חולני. ייתכן ואני חולה ואפנה לבעלך על מנת שיעשה לי פסיכו-אנליזה.
אבל שוב, לפי הקריאה במכתבך, למעשה כתבת בלי לחשוב ובלי להשיב תשובה הגיונית ומכובדת. את כותבת לי שאת מורה וזה לא הולם אותך.

לדעתי, מצבך חמור משלי אפילו, כי באיזה שהוא מקום אני חושב שהדברים שאני עושה הולמים אותי, ואני לא עושה אותם מתוך seduction.

באיזה שהוא מקום קשה לי לכתוב לך בצורה כזו, אבל לא השארת לי שום אופציה אחרת. את חיה אלפי ק"מ מכאן ואני מיליונים ממך ומדרכך בחיים. את השופטת הגדולה של המאה, מוציאה פסקי דין כאילו היו נוסחאות גיאומטריות של צורות מרובעות. זה בהחלט לא מכובד. לגבי ההצלחה שלי להדהים אותך, הרי שעצם זה שכתבתי היה מסיבה פשוטה: לדעת מי את ומה את כיום.
משחקי "כתבת לי ראשון, או לא" זה הולם ילדים בני 12. ראיתי את א', אמר לי שאכתוב, את מענינת אותי, כתבתי. זה הכל. בלי מניעים פסיכולוגיים עמוקים. אני חושב שמה שלא היה בינינו, זה אחד הדברים היפים שהיו לי מעודי. למה את שופטת? למה את מתכוונת שאת לא רואה גבורה גדולה בזה שאבי נסע. באם הייתי משיב לך במטבעות "גיבורים" הרי שהם היו כאן במלחמה האחרונה (אלוהים עדי שלא רציתי לכתוב לך זאת, אבל למטבע יש שני צדדים). אם את מחפשת גיבורים או גבורה בחיים, הרי שהם היו ריקניים ומאוד מאוד מתים.

בכלל סגנון הכתיבה שלך מזכיר לי סצנות של בתולה בת 13 שמגנה בלהט על החתול שלה. F.O., חשבתי שהאופקים שלך יותר רחבים וכושר הויכוח שלך יותר מוצלח מאשר "זה לא גבורה" או "זה גם מטופש וגם ילדותי מאוד". מצטער, בטיעונים כאלו, אני לא יכול לפסול וללעוג על כולם. לצערי אני נגררתי במכתב הנוכחי שלי לזה, ואינני כותב לך דברים שבאים מן הלב ולא תגובה לדברייך על מנת שתוכלי להעריך מה היתה רמתם המצערת.
אני מגיע כעת לדף האחרון במכתבך וקשה לי להבין מה בדיוק הרתיח אותך?..
ידוע לי שזו לא בושה ללכת לפסיכולוג. אבל באיזה מקום זה נראה לי מיועד על מנת לפגוע. ראי: אני חושב הרבה על מה שאני עושה ועל מה שאעשה כי בינתיים אני משרת את המולדת היקרה!!!
לגבי אלבר קאמי ו 'חיפוש זהות', קראתי גם קראתי וזה לא פותר בעיות. המכתב שלך לא ישפיע על החלטתי לנסוע, לראות, לחפש, להבין, לנסות ואולי גם לחזור!!
פה היתה טעותך המרה והעקרונית לגבי נקודת ההתבוננות שלך, שוב לא העמדת את הדברים בהיבט הנכון שלהם, גם לא ניסית לרדת לעומקם. מה שעשית זה הרבצת הרצאה ציונית, ואולי כשאגמור לקרוא אשיר את 'התקווה', אבל באיזה שהוא מקום זה היה רקוויאם לאינטליגנציה שלך. את כותבת שאחי זה אידאל בשבילי: אין לי אידיאלים, לא אידה פיקס ואין לי בית משפט במוח:  להתחרט על מה שעשיתי אין סיכוי, כי הרי יש לי לחיות מקסימום עוד 14,000 ימים וזה הוא זה.
אני גם מקווה לראותך ולא משנה לי איפה!!!
 
נ.ב.
נשארו לי עוד חודשיים לשרת, ועד שיגיע אלי מכתבך, זה יהיה עוד חודש. אני חי, נושם, שונא (את הצבא), אוהב מפעם לפעם. לא מרגיש את עצמי ככשלון עלי אדמות. אבל במקום מסויים חבל לי עלייך כי בפוטנציה יכולת להיות יותר ואולי לא?!
מקווה לקרוא תשובה יותר הגיונית, יותר מבינה ופחות שטנית:
 
א'.

מתוך "ראשית חוכמה, קנה חוכמה.." הלכתי בתחילת דרכי כמנהל ידע, לשוחח עם חבר וקולגה, רון דביר, אז בחברת ECI. למעשה רון הוא 'מנהל הידע העברי הראשון' שמונה לתפקיד כמדומני ב 1996. רציתי ללמוד מניסיונו, אך לא פחות מכך, מאוד סיקרן אותי לדעת "עם מי הוא מדבר" על ניהול ידע….
הסתבר לי די מהר, כי באותה עת, "לא היה הרבה על מה לדבר" ולא כל שכן "עם מי לדבר" על הנושא. כלומר: בארגונים מעטים בלבד בישראל החלו לעסוק בכך, ואותם נחשונים, החלו לחצוב בסלע הידע – לבד ובנפרד.

כמה שנים אחר כך, הרציונל בהקמת פורום מנהלי הידע בינואר 2001 בא במידה רבה מניתוח המצב כי יש לפתח תורה ומתודולוגית פעולה לניהול הידע בארגונים. משיחות שהיו לי עם עמיתים מארגונים אחרים הבנתי כי כל מי שהחל לעסוק בנושא זה בארגון שלו, עוד בטרם הבשיל העיסוק לתפקיד, חש שהיעדר התורה והמתודולוגיה מקשה מאוד על קידום הנושא בתוך הארגון.
רבים העוסקים בניהול ידע בארגונים, מגיעים לנושא 'בדרך מקרה', כלומר, מתוך עולמות תוכן שונים: מערכות מידע, ארגון ושיטות, משאבי אנוש, אבטחת איכות. הם מתחילים לעסוק בכך, אצל חלקם העיסוק מתפתח ומבשיל לתפקיד אותו הם ממלאים. מיעוטם בלבד רואים בכך מקצוע ותופסים את עצמם כבעלי מקצוע. ברשימה זו הרחבתי על כך.

בחזון שהותווה במשותף באחת הפגישות הראשונות של הפורום, נקבע כי במפורש כי הפורום יפעל לקידום נושא ניהול הידע בישראל, יפעל לפתוח תורת ניהול הידע בדרך של שתוף פעולה עם כל הגופים העוסקים בניהול ידע.

רבים גורסים כי פתוח ניהול הידע כפרופסיה חשוב שייעשה בדרך של שתוף פעולה עם האקדמיה. שילוב תיאוריה ומעשה, במרכז ההובלה של פתוח ניהול הידע כפרופסיה, כמקצוע, בעל ליבה ייחודית ומובחנת. ברור כי בעלי עניין רבים נוספים מעורבים ויתרמו לפתוח גוף הידע בנושא ניהול הידע (Knowledge Management Body of Knowledge). למידה מתהליכים דומים מראה כי זה תהליך ארוך, מורכב וממושך, ייתכן והדבר אף יארך עשרות בשנים.

מסע מורכב מצעדים קטנים והדרך ארוכה.

הנה צעד ראשון מסוגו, חשוב, משמעותי וגם – ראשוני.

ביום ד', 5 במאי 2004, ייערך הכינוס הראשון המשותף למנהלי הידע ולאוניברסיטת תל אביב. הכינוס הוא ביטוי של רצון הדדי שהבשיל, של מנהלי הידע מחד ושל האקדמיה מאידך, לפעול במשותף כדי לקדם את נושא ניהול הידע יחד.
קיימים כמובן דגמי פעולה רבים ושונים בעולם, אך בתחום ניהול הידע בישראל – זה הכינוס הראשון מסוגו.

לכנס שותפים המעבדה לניהול ידע שבפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב ופורום מנהלי הידע.

בכינוס שכותרתו: Critical Success Factors and Best Practices for Knowledge Management Systems יעסקו בלימוד ודיון בגורמי ההצלחה ובחקרי-מקרה של תכניות ניהול ידע באירופה ובארץ. את הסמינר יחתום פאנל ובו ישתתפו נציגי האקדמיה והארגונים.

המשך פתוח וקידום נושא ניהול הידע ומקצוע מנהל הידע הוא עדיין ברובו, לפנינו.
הכלכלה המודרנית, זו היוצרת סביבה עסקית בה מובילים אלו המצליחים לפתח ערכים עסקיים חדשים, תובעת כלים ותפיסות ניהול חדשות ודינאמיות. היא גם זו הדוחפת קדימה את פתוח תחום ניהול הידע כמנוף וכמניע של תהליכים עסקיים בארגון המודרני.

כמו שהדבר קורה כבר בעולם הרחב, אין ספק כי גם בעתיד לא רחוק בישראל, יוקמו ויפעלו מרכזים ומכוני מחקר בהם יהיה שילוב של תיאוריה ומעשה, חוקרים ועושים בתחום ניהול הידע.

ההערכה היא כי בעתיד יהיה המשך התפתחות של התחום, בכיוונים שונים: בכיוון אחד, ארגונים רבים נוספים יוצאים למסע אל הארגון הלומד ומנהל הידע ויעסקו ביצירת קשרים והידוק קשרים עם האקדמיה, עם היועצים, עם ספקי הפתרונות. בכיוון נוסף, תהיה פעולה משותפת של הארגונים, של האקדמיה ושל בעלי-עניין נוספים, לקראת יצירת המשותפת של ה – KMBOK – Knowledge Management Body of Knowledge. את כל אלו ילוו תוכניות לימוד, מחקרים משותפים ופרויקטים, שמהם ייווצרו שתופי פעולה ליצירת ערכים עסקיים ייחודיים כמו פתוח של פתרונות ניהול ידע כוללים לארגונים.

פרטים – כאן

"…התרגלנו לקום השכם בבוקר, בשבע. ובשתים עשרה, בשעת הצהרים ובשבע לפנות ערב לעמוד בתור ארוך, קערה בידנו ולהמתין שיתנו לנו קצת מים חמים עם מלח או עם טעם קפה. או שמא יתנו לנו קצת תפוחי-אדמה.
התרגלנו לישון בלי מיטה.לברך בשלום כל לובש מדים, לא ללכת על המדרכה, או ללכת דווקא על המדרכה, התרגלנו לסטירות לחי על לא סיבה, למהלומות ולהוצאות להורג.
התרגלנו לראות איך מתים אנשים בצואתם, הורגלנו לראות עגלות מלאות מתים, חולים מתגוללים בזוהמה,רופאים חסרי אונים, התרגלנו לראות שעה שעה אלפי אומללים המובלים אלינו, ושעה שעה – אלף הנילקחים מאתנו…"

(מתוך מכתבי הפרוזה של פטר פישל, בן חמש עשרה, נולד ב 9.9.1929, מצא מותו באושוויץ בשנת 1944.

נקרא על ידי נעמה בטקס הזיכרון במחנה אושוויץ, מרץ 2004)

1Minute – מתוך אתר Thejewishexchange