מסע, מסה ומשא – תצפית על ארגונים, ניהול וידע

מאוסטריה לפלשתינה וחזרה – סיפור אהבה חוצה יבשות

על ההרצאה:

ההתחלה, כמו בסיפורים, בשיחת טלפון ביום ששי בשנת 2010. "שלום, אתה יגאל חמיש, בנו של יעקב חמיש? אני מתקשרת בקשר לספר עם המכתבים של אבא שלך לסופרת בווינה…".

צעיר וצעירה נפגשים במשרדי הצבא הבריטי באוסטריה בתום מלחמת העולם השנייה, חייל יהודי ונערה אוסטרית, שלימים תהיה לאחת מגדולות המשוררות והסופרות של המאה ה-20. הספר "יומן מלחמה", עכשיו – סוף סוף בעברית –  מביא את סיפורה של מערכת היחסים הנרקמת ביניהם מפיהם של שני גיבוריו: אינגבורג בכמן והחייל ג'ק האמש, יהודי ממוצא וינאי, שברח מאוסטריה עם עלות הנאצים לשלטון, ושב אליה כחייל בנות הברית, בתפקיד.

כך החל מסע מרתק בעקבות אבא שלי, במהלכו גילינו עולם ומלואו, צירפנו פיסות לפאזל משפחתי, אך גם נותרנו עם שאלות רבות, בינתיים, ללא מענה. מה התחיל בשיחת טלפון ובתמונה באלבום נשכח, הפך לסיפור מרתק, חוצה יבשות ותקופות, מרגש, ומטלטל.

ההרצאה שלפניכם תלווה את הסיפור על הספר, מוזמנים!

(תחקיר שטרם הושלם ובו סיפור על אישה ובית)

לפעמים, קורה שדברים ייחודיים ומרתקים שלא הכרת ולא שיערת, נמצאים ממש מתחת לאף, צריך רק להסתכל…

לפני זמן לא רב, לגמרי במקרה, בעוד אני קורא ומשוטט ברשת, ומתכונן לעוד סיור-לימודי במסגרת לימודַּיי בקורס-מורי דרך, והפעם נצרות-סובב-כנרת (הר האושר, טבחה – כנסיית הלחם והדגים, כפר נחום הקתולית, והאורתודוקסית), נתקלתי בויקיפדיה בערך 'תמרה כהן'. (וגם דף השיחה אודות הערך הזה – מרתק ומעיד על מיוחדות).

משהו בסיפור המרתק על הנערה שהחליטה להפוך להיות יזמת-חקלאית על שפת הכנרת, תפס אותי, משך אותי לקרוא, 'לחפור' ולהעמיק. ככל שהמשכתי לקרוא, כמובן גם במראי המקום הראשוניים בתחתית הערך, (ואפילו מצאתי ברשת עוד מראה מקום אחד!), חשתי שמדובר בנושא לא פתור, לא סגור, וזה ריתק אותי. אישה צעירה, ילידת 1926, בגיל 20 (25?) לבדה, מייסדת משק חקלאי באזור טבחה, לחוף הכנרת, גרה 'בשטח', בתנאים לא תנאים, בסביבה עוינת, חשופה למחלות ולתנאים קשים – אך מגיעה להישגים מדהימים של תוצרת חקלאית שהתפרסמה ברחבי הארץ.

הסיפור הזה אודות תמרה, יזמת נדירה באופייה, אודות חייה והישגיה, (עד לפטירתה בגיל הצעיר כל כך, שלושים ושלוש), ואודות אמה, פירה-אסתר כהן שפעלה לממש משהו מחלומה של תמרה, ולהנציח את זכר בתה היחידה בהקמת 'בית תמרה" בסמוך למקום בו תמרה חיה ופעלה – היה 'מסתורי' ורחוק. ככל שהמשכתי לקרוא, נזכרתי כי לפני כמה שנים, קראתי על תמרה והבית פוסט מרתק בבלוג המעולה של האדריכל מיכאל יעקובסון, (עמית שלי לפלטפורמת הבלוגים 'רשימות'). המשכתי 'לחפור' ולחקור בעניין. רציתי ללמוד על תמרה ועל אימה. האם הבית עדיין קיים, מה מצבו, האם יש תוכניות לשמרו ולשקמו, מה אירע מאז נפטרה תמרה לפני למעלה מששים שנה.

לצד המשק החקלאי היה לתמרה חלום להקים מבנה גדול ורב-חדרים בשטח המושבה מגדל אותו רכשה, אך מחלתה מנעה את מימושו. אימה של תמרה, פירה-אסתר כהן, פנתה לבן-כתתה של תמרה לספסל הלימודים האדריכל הישראלי המפורסם והמעוטר, נחום זולוטוב, כדי שיתכנן את הבית של תמרה בטבחה, מול כנסיית הלחם והדגים.

כמו שאני בדרך כלל עושה, כשמשהו מעין זה תופס אותי, החלטתי לחלוק את רשמיי בפוסט בפייסבוק שלי, זה לא הביא לתהודה רבה או לתגובות, החלטתי לשתף את הפוסט שלי גם בקבוצת הפייסבוק בה אני חבר הנקראת היסטוריה ושימור בישראל. שחבריה מעידים עליה שהיא "קבוצה שמטרתה להביא לפרסם תמונות ואירועים היסטוריים מעברה ההיסטורי של מדינת ישראל כשרות לציבור".

סברתי שהפורום רב-המשתתפים אולי יביא מידע נוסף. וזה ממש לא היה מפתיע, שזמן קצר אחר כך, דוד (דודי) הכהן, קרוב משפחתה של תמרה ז"ל, עורך בעיתון 'כלכליסט', שפרסם מאמר על תמרה והבית ב 2012, כתב לי בתגובה בפייסבוק: "אני בן הדוד של תמרה ז"ל". וואו. התרגשות גדולה, הנה, שוב הרשת מלהטטת בנו ומראה את עוצמתם של 'הקשרים החלשים'. המשכנו בדיאלוג קצר בינינו, שמעתי כמה פרטים על תמרה ואימה, על המשפחה, ולמדתי ממנו שלמעשה אין עתיד ידוע או ברור לבית.

חשבתי שזה מאוד עצוב שפרק מיוחד כזה, ואתר כזה בתולדות ההתיישבות בארץ, לא זוכה לתיעוד, לשימור ולתחזוק מכבד ומתאים, "אחרי הכול, זה רק 'עבר'. את מי זה מעניין?!"…

המשכתי ב'מחקר' הצנוע שלי שכאמור, לא תם ולא נשלם: קראתי עוד ועוד מידע על בני המשפחה, ואט-אט, גיליתי שתמרה משתייכת לשושלת משפחתית מרשימה המעוגנת עמוק בהיסטוריה של ארץ ישראל. הנה כמה דוגמאות: סבה מצד אביה, ד"ר אליהו כהן, היה רופא המשפחה של המושבה פתח תקווה, סבה מצד אימה, ד"ר יעקב הללי אייזנבט, היה רופא עיניים. אחד מדודיה של תמרה הוא השופט בדימוס, אליהו כהן. ענף אחר של המשפחה, אליו משתייכת חנה, אחות-אימה של תמרה, גם הוא ראוי לציון: בן-דודה של תמרה, הוא סגן אמיר שפירא, טייס חיל האוויר שנפל בעת תפקידו. סבו של אמיר ז"ל, הוא אברהם שפירא, זקן השומרים בפתח תקווה, והשבט עוד מתרחב ומעמיק.

כך קרה, הגורל, ששתי האחיות, להן בת יחידה ובן יחיד, אבדו אותם בגיל כה צעיר.

עם פרסום הפוסט בפייסבוק, הוסיף לי דוד הכהן פרטים נוספים על תמרה ועל המשפחה ואני מביא אותו כלשונם: "אביה של תמרה, בן ציון, היה אח של סבא שלי, נתן…סבא רבא של תמרה היה ר' מיכל הכהן, ממייסדי שכונת נחלת שבעה בירושלים וממקימי העיתון הראשון בא"י, "הלבנון". איזה שבט.

תמרה וגם אימה נטמנו לא רחוק זו מזו בבית הקברות בקרית שאול, כשעל מצבתן אבן בזלת שהובאה מן הגליל – מה שגרם לכך שהחלטתי לסיים את התחקיר שלי בשני ביקורים:

בסוף השבוע, בבית הקברות קריית שאול בתל אביב. איתרתי במדויק באמצעות אפליקציית Gravez את קברה של תמרה ואת קברה הסמוך של אמה, בבית קברות קריית שאול, הנחתי אבן, והתעכבתי להביט בכריות הבזלת על מצבתן, שהובאו מן הגליל.

ובאותו סוף שבוע, וכבקשתו של דודי הכהן, להמשיך ולספר את הסיפור של תמרה, ביקרנו בבית של תמרה בטבחה כשאלינו הצטרפו גם שני זוגות חברים. זה היה יום יפהפה שקיבל את פנינו, והבית, גם במצבו העצוב, האיר לנו פנים. היה משהו מרגש בשקט בו הוא ניצב, בין עצי האקליפטוס, צופה בכנסיית הלחם והדגים שמעבר לכביש, ובכנרת שמשתרעת מאחורי הכנסייה. כאילו ששמח לביקורנו.

חשבתי לעצמי שכדאי שאצור קשר עם עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן, וכן עם אורי בן ציוני, מנהל מחוז הצפון במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, בניסיון לברר ולהבין מה עושים, ואם עושים.

ואכן לשמחתי, יום למחרת פנייתי, קבלתי דוא"ל מראש המועצה האזורית שמאשש את החשיבות בעיני המועצה האזורית של שימור הבית, ומסביר פירוט את המורכבות הרבה בשימור ושחזור הבית והסיפור, אך הנה הסייפא המעודד של דבריו, עליהן אני מאוד שמח: "מסתמנים לאחרונה כמה כיוונים חיוביים בנושא ה'הבית של תמרה' וסביבתו, אך לא מיד". גם אורי בן ציוני, מנהל מחוז הצפון של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל כתב לי ברוח דומה, וזה מאוד משמח שיש לכך מודעות ורצון אמיתי. איכשהו, 'מרגיש לי' אופטימי, שזה לא סוף הסיפור. ובינתיים, צריך להכיר את הסיפור הזה, לספֵר אותו, וגם, לדאוג של יישכח.

יגאל חמיש – מורה דרך https://www.facebook.com/yigal.chamish

שלום לכולם, לקראת המפגש הווירטואלי, הערב:

אני מצפה בשמחה לפגוש אתכם הערב בשעה 18:00, במפגש הווירטואלי שלנו על ניהול ידע.

להלן כל פרטי המפגש וההצטרפות אליו. אנא עשו זאת בבקשה קצת לפני השעה 18:00 – תצטרכו להקליק על הקישור למפגש, להזדהות בשם פרטי, שם משפחה, כתובת דוא"ל שלכם והסיסמה למפגש. (הקשחת האבטחה על ידי Zoom).

כמו כן, השאירו רק את ZOOM פתוח במחשב שלכם או בנייד שלכם וכבו את כל ההתראות או גורמי ההפרעה האחרים.

הקישור למפגש הווירטואלי: https://zoom.us/j/741584047

קוד זיהוי של המפגש: Meeting ID: 741 584 047

הסיסמה: 026086

השביתו בחלק הראשון של המפגש את מצלמת הוידאו ואת המיקרופון כדי שיהיה לנו רוחב פס מספיק, איכותי ורציף. תודה רבה.

רצוי להיכנס ל Zoom – במחשב, ולא בנייד, אם ניתן.

המצגת שמלווה את המפגש נמצאת לשימושכם בקישור זה: https://bit.ly/KM_Virtual_Zoom_Meeting

"כל מה שרציתם לדעת על ניהול ידע ולמידה ארגונית, ולא ידעתם מה לשאול…"

שלום לכולם,

ממש בזמן האחרון, אני מסיים תקופה של למעלה מעשרים וחמש שנים בתחום ניהול הידע והלמידה הארגונית; בתחילה (1995-2004) כמנהל ידע בארגון (חטיבת הנדסה ותכנון של חברת בזק), ובהמשך (2004-2020) הקריירה המקצועית שלי נחלקה לשתיים:

• מרצה לניהול, ניהול ידע ולמידה ארגונית באקדמיה (שנקר, אוניברסיטת חיפה, האוניברסיטה הפתוחה, אורנים), ובמוסדות חוץ אקדמיים (המכללה להישגים, מכללת הגליל).
• כיועץ לניהול ידע במשרדי ממשלה, חברות עסקיות, מוסדות אקדמיים, במגזר הציבורי וההיי-טק

לכך אפשר להוסיף גם את ייזום, הניהול וההובלה במשך כעשור, של 'פורום מנהלי הידע בארגונים בישראל', בין השנים 2001-2009. אכסנייה מקצועית ייחודית לעוסקים בניהול ידע בארגוניהם.

בפרק זמן ארוך, מרתק ומעשיר זה, זכיתי לקחת חלק במסע למידה עמוק, ולעתים נוקב, אודות ארגונים, הידע שלהם, תהליכי הלמידה המתקיימים בהם ועוד. פגשתי מאות מנהלים, ואלפי תלמידים לאורך הקריירה המקצועית שלי, מה שהעשיר והוסיף לגוף הידע על ניהול ידע, רבות.

עתה, כשאני בפתחו של פרק חדש בחיי (קורס מורי דרך), שגם הוא יהיה מסע ארוך ואני מקווה, מלמד ומעשיר, אני רוצה להציע לכם להשתתף במפגש ווירטואלי, שבו תהיה הזדמנות לכל מי שמעוניין, לשמוע על "ניהול ידע", מבפנים ו "מאחורי המחרשה", לקבל טיפים, תובנות, לקחים נלמדים, ניסיון נצבר ועוד. כמובן שתוכלו להעלות שאלות וסוגיות, ואני אשתדל להשיב כמידת יכולתי ומניסיוני.

במפגש נעסוק בשאלה "מהו ניהול ידע?" (וגם, מה הוא לא), איך יוזמים, מתכננים ומניעים "תכנית לניהול ידע"

בתחושה שלי, משבר הנגיף קורונה הוא אירוע טקטוני דרמטי, שאנחנו עדיין לא מבינים אותו בעת הזו, אך דבר אחד ברור: העתיד – לא יהיה מה שהכרנו עד עתה, אך מה שלהערכתי יהיה חיוני גם העתיד, הוא הצורך התכוף, הרציף והדחוף – ללמוד כל העת, ולשתף.

אם תרצו, האירוע שאני מציע לכם לקחת חלק בו, יכול להניע תהליך למידה שכזה.

כמנהג הימים האלה, נערוך את המפגש באמצעות Zoom. המפגש ייערך ביום שלישי בשבוע הבא, 07.04.2020, יום לפני ערב פסח, בין השעות 18:00-20:00. המפגש הוא כמובן חינמי ובהתנדבות מלאה.

אני אעלה את המפגש ב Zoom כמה דקות קודם לכן, ואתם מוזמנים להקליק על הקישור https://zoom.us/j/741584047 ולהצטרף למפגש. (בגרסה הנוכחית של התוכנה, המפגש יכיל עד 100 משתתפים.)

למי שלא מצוי בתוכנת Zoom, תוכלו ללמוד עליה בקישור הזה. עוד כמה טיפים אפשר לקבל בקישור הזה.

אז קבענו?! להתראות ביום ג' הבא בשש בערב, ורק בריאות!

יגאל חמיש

www.yigalchamish.com

050-5316151

עכשיו, יותר מתמיד, כש "כל העולם" מקבל ו/או מפיץ לכל העולם כל מיני "ידיעות", שמועות, מכתבי שרשרת – אני שב וממליץ לכולנו, כמו שאני תמיד אומר: "לבדוק קודם כל אצל חנן", וב"תרגום לעברית מדוברת" אני מתכוון לאתר לא רלוונטי – הדף הרשמי של חברי הוותיק Hanan Cohen, שעושה מלאכה מעולה שנים רבות בהתנדבות – במתן חוו"ד על שמועות ומכתבי שרשרת המסתובבים ברשת.

למשל, הנה (תוצאות החיפוש באתר של) כל ההמלצות או אי-המלצות לשמועות בעניין הקורונה באתר. צפו וגללו למטה כדי לבדוק אם מה שהתגלגל אליכם כבר נבדק על ידי חנן.

לפני זמן לא רב, חנן פרסם באתר שלו רשימה מרתקת עם ניתוח הפונים לאתר "לא רלוונטי' בקישור הזה. מרתק, תקראו. ותזכרו, לפני שאתם מפיצים הלאה – "קודם כל תבדקו אצל חנן".
רק בריאות!

טוב, רק רוצה לעדכן את כל עמיתיי המתעניינים או המעוניינים, שממש הבוקר, החל בשעה טובה המחזור ה – 29 (!) של קורס "ניהול ידע בארגונים" של המכללה להישגים.

הקורס נערך הפעם בבית האקדמאי חולון משתתפים בו כשלושים מנהלים ועובדים מהמגזר הציבורי.

המחזור הראשון החל בחודש מאי 2008, ונמשך מאז ברציפות.

זה ממש כייף גדול ללמוד יחד את עולם התוכן המרתק הזה.

לפרטים, הנה המידע באתר המכללה.

הבוקר השקנו את המחזור העשרים ושמונה של קורס 'ניהול ידע בארגונים' של המכללה להישגים, והפעם, בסמינר אפעל. יש משהו מיוחד במקום המקסים הזה, שהיה בעברו, קיבוץ שננטש. הירוק שולט כאן, וכייף גדול ללמוד וללמד פה.

עשרים ושמונה פעמים(!)מאז מאי 2008. מי היה מאמין. אחד הדברים שאנחנו לומדים כאן 'על ההתחלה' זה לנפץ את המיתוס המופרך ש 'ידע זה כח', כשהכוונה אינה זו שאליה התכוון בשעתו סר פרנסיס בייקון, הוגה הדעות הבריטי הנודע, אבל לא יכולתי להתעלם מהצירוף הגימטרי 28=כ"ח….

בהצלחה לכולנו.

תבואו, יהיה כייף.

היום הסתיים המחזור ה – 25 של קורס ניהול ידע בארגונים, במקביל 'רץ' המחזור ה 26 שיסתיים במרץ קרוב, ובמאי ייפתח המחזור ה – 27. כל הפרטים כאן #ניהולידע

ברשותה של כרמל, שהציתה משחקרשת חדש וגם את הפוסט הזה (שכנראה ישב וחיכה ליציאתו לאוויר העולם כבר זמן רב), גם אני החלטתי אם כן, לשתף את הקוראים בסיפור שלי עם הרשת. החלטתי ליזום ענף חדש ברשת השרשור, כי אני רואה שלאט לאט מתחילים לראות אל היער מבעד לעצים.
 
שיחה טרנס-אטלנטית חד-כיוונית מנומסת
אח שלי, אוטודידקט מחשבים מאמצע שנות השמונים, גר ועבד בפלורידה מאז 1984. אני זוכר היטב איך בתחילת שנות התשעים, היה נוהג לספר לי בטלפון שוב ושוב על ה Information Superhighway. " רק תתחבר ואתה נמצא על הרשת", הוא אמר. מלים כמו Compuserve, E-Mail, UseNet, Archie, Gopher, היו "קללות" שרווחות בשיחותינו אז, כשאני מהנהן בנימוס ומוסיף מדי פעם: אהה….אהה…
כמו שחלקתי עימכם במשחקרשת המחומש הקודם, באותם הימים הייתי רחוק ממחשבים כרחוק איו"ש מאזח"ע, ושניהם מתל אביב. הנושא לא עניין אותי כלל. אז.
 
Ulysess אשם בכל
לקח לי קצת יותר משלוש שנים מים ששמעתי על כך לראשונה, עד שבאמצע 1993, מעט לאחר שהתמניתי לתפקיד בו הייתי אמור לדאוג לסנכרון ולתכלול של תכניות עבודה בארגון גדול, הייתי זקוק באופן נואש למידע על ארגוני טלקומוניקציה בעולם המפעילים תוכנה לעבודה בקבוצה, מה שנקרא אז בלע"ז Groupware, ואח"כ בתרגום לעברית של האקדמיה ללשון: קוֹבְצה. הרעיון היה להתקין תוכנה שתאפשר לאנשים שונים, במקומות שונים, ליצור במשותף תכנית עבודה, דהיינו שיתוף ויצירה של ידע חדש. אה, חשוב לומר עוד משהו: הארגון בו עבדתי, כמו ארגונים רבים אחרים באותה עת, לא היה 'כבוּל' בכבילת מחשבים, ולא היה מרושת כלל וכלל.
אבל, באותה עת, עוד סברתי בטעות ש "If you build it. They will come". אנחנו נקים את התוכנה והמידע יזרום בשטף ובשצף. איזו תמימות…עברו עשר שנים תמימות כדי להתפכח ממקסמי השווא הטכנולוגיים המבטיחים הרים וגבעות בהקלקה אחת. מה הפלא שעדיין שומעים בכנסים את השאלה: "How do we make them use it?" איך שלא יהיה, כשאני מסתכל על זה כיום, אני מבין שהתכוונתי כבר אז לניהול ידע, אך אז לא טרם נקרא כך.
בערך באותו הזמן, חבר טוב שלי, אז – איש מכירות בישראל של מחשבים אישיים בחברה בינלאומית למגזר החינוך, הציע לי לצפות בהדגמה של יכולות המחשב האישי בחינוך. בביתו צפיתי בפעם הראשונה בחיי בהרצאה עתירת מולטימדיה שנערכה על ידי Gim Dezell, ובו מוצגת הפואמה המרשימה Ulysess, על הימאי שלא למד דבר אף פעם, פרי עטו של Alfred Tenyson. אני מודה שעוצמת האפשרויות הגלומות ברתימת הטכנולוגיה לנושא הלמידה והחינוך תוך שימוש בעוצמה של המכשיר הזה הקסימו אותי, ובאותו רגע החלטתי לקפוץ למים: לקנות מחשב אישי. בתחילת השבוע שלאחר מכן, רכשתי את המחשב האישי הראשון שלי, תואם IBM, 386 SX 20, מצויד במודם חיוג בקצב 2400 באוד, ובכרטיס קול.
לטאה צבעונית
במקביל, קבלתי טלפון מחבר שהזמין אותי להצטרף אליו לכנס של חברת תוכנה בינלאומית, שהתקיים באחד המלונות ברחוב הירקון בתל אביב. החבר הזה, עמית לעבודה, עסק באותה העת בהתמודדות עם אותו צורך עצמו: סנכרון ותיאום של תכנית הדרכה ארגונית באותו הארגון.  לחברה קראו Netscape, והנציג שלה, שהגיע במיוחד מלונדון לכנס, הציג את נווט הרשת הראשון שראיתי, זה היה ה Netscape Navigator. ישבנו באולם החשוך למחצה במלון, בשעת צהריים, וראינו איך העולם החד-ממדי והשטוח שהכרנו עד אותה עת, הופך באחת להיות עולם רב-ממדי, מקושר, אסוציאטיבי, מלונקק.
עוד באותו היום, התחלתי לברר איך "מתחברים". לקח לי כמה ימים להבין שעלי למלא טונה של ניירת, להצהיר על כך שהחיבור לרשת נדרש לצורך מו"פ מדעי, ולהחתים סדרה של מנהלים בכירים בארגון בו עבדתי, על מנת שאוכל לקבל אישור (ממחב"א/איל"נ)לפנות לחברה זכיינית שישבה באותה עת ברמת החייל, ונקראה Data Serve (עליה השלום). שם, נאמר לי, אוכל לקבל "חיבור" לרשת.
 
אני זוכר שכשהגעתי לשם, הסביר לי איש המכירות בצורה מאוד פשוטה את כל הסיפור על רגל אחת: "כדי להיות מחובר אתה צריך שני דברים: האחד, רישיון להתחבר לרשת הכבישים והשני, כלי רכב כדי שאוכל לנוע בכבישים אלה". את שני אלה, הוא אמר, אפשר לרכוש אצלם. וכך יצאתי כשבאמתחתי קופסת קרטון ובה תקליטונים של תוכנה שנקראת Internet Chameleon ואשר סימנה לטאה (שאז עוד היתה צבעונית..) ואשר סופקה בארץ על ידי חברת Net Manage, ה "אמא" (?) של Netvision דהיום.
 
אה, עוד דבר: לפני לכתי, שאלתי את איש המכירות מה לעשות. הוא אמר משפט שמאז תקוע לי בראש ולא מרפה: "אחרי שאתה מתקין את התוכנה על המחשב שלך, אתה צריך להקליק פעמיים על החלון כדי להפעיל את זה", הוא אמר. "ואיך אדע שזה עובד?", שאלתי. ואז, הוא אמר את המשפט המכונן "אם אתה רואה שהלטאה מסתובבת, סימן שזה עובד"….
 
וכך, קצר רוח ומלא מרץ הגעתי הביתה, התקנתי את התוכנה, הפעלתי את החייגן של המודם המהיר (חה, חה, חה…) ואז, כשאני מוכן להסתער על הרשת, תפסתי את עצמי פתאום תוהה: לאן?! מה אני מחפש?! או יותר נכון: לאן אני רוצה להגיע?!.
 
My First Sony
נזכרתי לפתע בעוד אמירה מעניינת של איש המכירות של החברה ברמת החיל. כששאלתי אותו "איך נוסעים ברכב" הוא אמר: "אתה צריך לרשום את הכתובת". כאמור, לא הייתי איש מחשבים, לא הבנתי דבר ב TCP/IP, במבנה הטכנולוגי של רשתות וכתובות, אבל זכרתי שהוא אמר כך: "אני לא בדיוק יודע, אבל, אתה צריך לכתוב בהתחלה WWW, אחר כך נקודה, אחר כך את השם של החברה או המקום שאתה רוצה להגיע אליו, עוד נקודה, ובסוף לכתוב COM, ו – Enter"…..
 
ישבתי בפינת העבודה שלי, ושברתי את הראש. סוף סוף: קניתי מחשב, רכשתי חיבור לאינטרנט, הצטיידתי בתוכנה, יש לי (כנראה..) חיבור לאינטרנט, נו, ועכשיו מה?
הבטתי סביב, ולפתע נחו עיני על מקלט הטלוויזיה שעמד בפינת החדר. Sony. זהו, אמרתי, אני אנסה את זה: www.sony.com ועכשיו Enter.  
וואו! את הרגע הזה אני לא אשכח, מאותו הרגע, התחלתי לראות בחלומותיי מסכי מחשב, ובהם טקסטים שבהם טבועות מלים אשר בתחתיתן קו כחול, כאלו שכשאתה מקרב אליהן את סמן העכבר הוא הופך מסימן 'חץ' לסימן 'אצבע מורה', וכשאתה מקליק, אתה מדלג לכתובת אחרת, לעיר אחרת, לארץ אחרת, לעולם אחר. זה היה רגע פשוט נפלא בעיני.

עולם קטן ומרושת
לעתים, אני חושב על כך שהעולם קטן ומרושת:
למדתי מימאי שלא למד דבר כי כדאי לי לקנות מחשב כדי להגביר את עוצמת הלמידה.
הייתי צריך להביט לפעמים שעות בהמתנה שהלטאה תשלים סיבוביה כדי להגיע לנמל הבית.
ברבות הימים התחלתי לכתוב אתר אישי ברשת, Blog, שכינויו לקוח מגזיר עץ קטן, Log, שתוצאותיו נרשמו ביומן הקפטן בספינה, ה Log book.

ואיך נמשכת השרשרשת?

ברשת, ראיתי את תחילתה של שרשרת הסיפורים על הרשת.
אני בטוח שיהיה מעניין לשמוע איך יובל החליט להיות מאבד תמלילים, היכן היו עד היום כל הקסטות של פני, איך חנן משרשר את החוליות ברשת שלו, אילו דברים עברו בראש של ירדן כשיזם כל כך הרבה דברים ברשת,מה בין יענקל ללמידה ולאינטרנט ואיך אמנון הצליח לשלב את הרשת במסעותיו בגלובוס.

חג שבועות שמח!