As a part of our KM program within our organization, I had a strong feeling that we need to do some more to contribute to the young KM discipline.
As long and as deep I got into this remarkable process, I looked for mature methodologies and knowledge about KM, but I couldn’t find substantive and suitable information. Something was missing: all existing groups where lead or based on software vendors or based on consulting firms. Indeed I thought that the KM deserves more deep and objective treatment.
After a while, I decided to initiate and to establish the Israeli Knowledge Management forum. After few months I became aware that the way we take it in Bezeq – is unique, compared to all the effort, deepness and seriousness at the time around.
It was only natural that we saw it as another part of our leadership in the uprising field in Israel. It was a part of the program rational – Bezeq leads the KM in Israel.
Indeed, there were other firms or organization here that started their own version of KM program, but none of them did not choose “the hard way” and for us – the right way to do it, means: Culture – Process – Tools and in that order.

I started to gather a basic group of people, oriented to the KM. The first list combined and based on my personal friends and colleagues within other organizations, from our shared past: people deals with Intra-Net, QA, IT etc, whom I met during my carrier in conferences etc, people that I met during my lecture at KM events in Israel, and who read articles describing our program in local magazines, as well as new ones that heard about it in newsgroups and other forums.
It seems that the idea fell on the right ground and at the right time: people were strongly seeking ”for the truth”, and were sure that we have it, more than that: we thought that sharing it, (the knowledge about knowledge management) – even with our strong and bitter competitors is a part of our Holistic duty, it derives from our responsibility by dealing with KM.
After few days I set a date, and on January 2000, Bezeq hosted a meeting of this people in our office in Tel Aviv. The target was to check their willingness to cooperate.
At the first meeting I focused on the story telling of our program: I had the strong and brave sponsorship of Deputy CEO & VP Engineering & Planning, to the whole move, and as n expression of his leadership, he deliver a lecture about the sources and the decisions he took to initiate the program here. Around 60 people from about 40 different organizations had a first and unique opportunity to hear the story from the inside: The Organization leader describes the sources, and the Knowledge Manager describes the program.

At the end of this meeting I asked only one question: “Do people here think that there is a place for such a forum?” the response was shocking. It seems that the event opened all hearts and minds, people were talking more and more, on and on about their difficulties, their frustrations, and at the end of the session, I asked for few volunteers to help me move on.
4 people volunteered and now we have a leading team that conduct all forum activities: We have representatives form the Health sector, From Amdocs , an international software corporation, from the Israeli army, and from a big accounting firm.

We at Bezeq got 2 strong responses from the first meeting:
1. “We didn’t know that what you are doing is Knowledge Management!” and more than that ‘
2. “We didn’t know that this is Bezeq!”

Don’t you worry: we have difficulties not only during our program within Bezeq, but also within our forum…. It seems that leading a knowledge management within a community of knowledge managers is not easier than doing it within an organization:

I set the first meeting for the leading team and we were enthusiastic around high and ambitious targets for our forum to lead:
1. Developing the KM methodology
2. Promoting the Knowledge manager as profession within the Academy
3. Representing the Knowledge Managers at international bodies
4. Organizing the first Knowledge Managers conference in Israel

We also had few procedural issues in order to formulate the forum activities.

We announced the first formal forum meeting, dozens of people arrived, and we present the proposed Vision, Objectives and procedure for the forum to act.
The response was as full icy water bucket on our heads: people were angry, cynic and I can say even disturbed: it seems that the “vision” thing was to much for them to swallow, at the time we understood “right in the face” how difficult changes are, even within the KM forum.
People said that they are not formal Knowledge Managers as I am; they say that they don’t know as much as we do about it, etc. They said that they want to go forward on step at a time.
Now, after half a year of activity and 5 successful meetings, I can say the the lesson is: See the big picture, think global, act local.”

The forum site: www.knowledge-management.org.il

חברי הנהלת חברת 'עמי-Way', תלמידי כיתה י' מבית הספר התיכון האזור עמיאסף בבית ברל: רועי, עדן, נוי, אבנר, דור, חן, סתיו והמורה נטע, יזמו ופתחו אבטיפוס של ה 'צף-טף', שטיחון המוצב בפתח חדר ילדים או למרגלות מיטת פעוט ומתריע בצפצוף על פעוטות הקמים בלילה ממיטתם. הרעיון למוצר הגיע אל הנערים מאורית, אחת ממורות בית הספר, אם לפעוטות.

הנערים מציגים את המוצר בתחרות האזורית של אזור השרון, בו זכו אמש בציון לשבח על האב-טיפוס בעל מורכבות טכנולוגית ייחודית. התחרות היוותה את סיומו של תהליך בן שנה במסגרתו עסקו הנערים בלימוד התהליך העסקי, בייזום ופתוח מוצר, לצד התנסות בעבודת צוות ממוקדת מטרה. היה כייף גדול ללוות את הנערים והנערות גם השנה.

הפרויקט נערך במסגרת תוכנית 'יזמים צעירים עושים עסקים'.

פרסום במידעון תשס"ו של בי"ס התיכון 'עמיאסף'

על היזמים בשנים הקודמות:

'נערי הפלא' – כאן

'הדור הבא' – כאן

'נערי טיגל'

היום הצבעתי בפעם הראשונה, והאמת היא שזה היה שונה ממה שציפיתי או חשבתי.

מכירים את הרגעים האלה שאתה בטוח שאתה יכול לשנות את העולם? שהקול שתבחר יהיה הקול המכריע? כשאתה שוכח בכלל שיש עוד מיליונים שחושבים כמוך?

אז כזאת הייתי עד לרגע שבו נכנסתי לקלפי היום בבוקר. עד שלבסוף הבנתי שאני צריכה להצביע למפלגה שאני מאמינה בה. לא למפלגה שהחברים שלי מצביעים עבורה, לא למפלגה שעלייה גדלתי בבית ושני הוריי מצביעים עבורה ולא למפלגה עם תשדירי התעמולה המשכנעים ביותר. עלי להצביע על פי צו ליבי, למה שאני מאמינה בו.

וזה קשה בגיל 18, בבחירות הראשונות שלך,להחליט לבדך. ואני יכולה לומר שבאמת היה לי קשה. גם כי עד היום לא הייתי כל כך מעורבת כמו שאני עכשיו, וגם אחרי שגדלתי בתפיסה מסוימת כל החיים, עכשיו לי יש את האפשרות להחליט בשביל עצמי, ולבחור את הדרך שלי. אז הלכתי ובחרתי, ואני גאה לומר שבחרתי בדרך שלי, ובמה שאני מאמינה. גם אם המפלגה שלמענה הצבעתי לא תעבור את אחוז החסימה, או אם היא תקבל רק מנדט אחד, אני יכולה להגיד שבחרתי בדרך שלי, ושהחלטתי עבורי.

לכן אני חושבת שכל אחד צריך להצביע על פי צו ליבו, על הדרך שבה הוא מאמין, ועל מה שלדעתו יציל את המדינה הזאת מבחינה חברתית/מדינית/כלכלית. אני חושבת שהזכות שניתנה לי היום בפעם הראשונה בחיי, היא אחת הזכויות החשובות ביותר. יש לנצל אותה ולדעת להעריך את העובדה שיש לך את הזכות הזאת, בשונה ממדינות אחרות בעולם.

אני מעודדת את כולכם ללכת להצביע היום, ולבחור בדרך שאתם מאמינים בה.

בחירה מוצלחת,נעמה.

הכח של הרשת – באדם

באדיבותה של ד"ר אורה סתר, מנכ"לית לה"ב, הזדמן לי השבוע להשתתף במפגש מרתק עם אחד המובילים שבחוקרי הרשתות החברתיות בעולם, פרופ' Brian Uzzi, פרופסור לניהול בבית הספר לניהול של אוניברסיטת North Western, באילינוי, ארה"ב. המפגש היה הראשון בסדרה של מפגשים במסגרת מועדון למנהלי משאבי אנוש בארגונים בארץ, כמיזם משותף של מנכ"ל לה"ב ומנכ"ל קבוצת מנפאוור, גב' דליה נרקיס. אוצ'י, ממקד את הרצאתו באדם, המנהל או העובד בארגון. מידע (Information), מערכות כישורים (Skills Sets) וכח בלתי פורמלי (Informal Power) הם לדעתו ההישגים המרכזיים מרשת חברתית אפקטיבית. כדי שרשת חברתית תהיה במיטבה היא צריכה להישען על אֵמון כבסיס המאפשר יצירת קשרים בין אנשים, רצוי ביותר שתישען על גיוון של המעגלים החברתיים אליהם משתייכים השותפים לרשת ומרכיב מרכזי בהצלחתה הוא ה 'תיווכיות' (Brokerage) של הרשת, זו היכולת לקשור ולקשֵר מעגלים חברתיים שונים לרשת אחת, במהירות רבה ככל האפשר.
"איזה עולם קטן"

את הנושא של רשתות חברתיות, אפשר להדגים באמצעות סיפור שבתחילתו פותח המספר במשפט "אתה מכיר את…." ובסופו אומר השומע: "איזה עולם קטן!". המונח 'רשת חברתית' כמשאב אישי וארגוני אותו ניתן למנף לטובת העסק וליצירת ערך, החל רווֵח רק בשנים האחרונות.לדעתי, זה מתרחש כחלק מהמגמה של תזוזה מניהול 'קשה' לעבר ניהול 'רך' מתוך הצורך של מנהלים להניע עובדים לפעולה בעידן הידע בכלים שונים מבעבר, וגם מתוך הצורך של מנהלים ושל ארגונים לתַחֵר מול מתחרים ולעתים, בשיתוף פעולה עם מתחרים. אט אט הארגונים, המנהלים והעסקים – וגם העובדים, מוצאים את עצמם חיים בדור מרושת. תופעת "העולם הקטן" נחקרת עשרות בשנים, בין השאר אפשר להזכיר את הניסוי המפורסם של הפסיכולוג האמריקאי Milgram שהציג את עיקרון "ששת דרגות ההפרדה" (Six degrees of seperation) כתוואי ובו המספר המקסימלי של תחנות מעבר המאפשר לקשֵר בין מוצא ויעד שאין ביניהם קשר קודם. עם זאת, העיקרון הזה הוצג לראשונה על ידי סופר, משורר ומחזאי הונגרי בשם Frigyes Karinthy כבר ב 1929, בסיפור קצר שכתב בשם "שרשרת".

סקווש, מנצח התזמורת והרשת
Uzzi ביחד עם Shannon Dunlap, פרסמו בדצמבר האחרון מאמר ב Harvard Business Review העוסק בדרך המיטבית לתכנון, להקמה ולתחזוקה של רשת חברתית. המאמר הנקרא "How to build your network?" מציג סיפור היסטורי וסיפור עכשווי העוסקים שניהם ברשתות חברתיות, ובעוצמתן. בסיפור הראשון, שהתרחש במאה השמונה-עשרה מוצג כדי הצליח Paul Revere במהלך רכיבת לילה על סוסו להפיץ את הידיעה על בואם של הבריטים למספר עצום של אזרחים, ולעומתו, William Dawes, שיצא גם הוא לדרך דומה, באותה המטרה, הצליח להפיץ את הידיעה החשובה למתי-מעט. אוצ'י מסביר כיצד לבנות את הרשת שלך כך שתהיה כמו של Revere: על הרשת להתבסס על אמון, על גיוון ועל תיווכיות . הסיפור השני מתאר איך העובדה שאמו של ביל גייטס הייתה שותפה להנהלה של ארגון למען הקהילה יחד עם המנכ"ל של IBM באותה עת, תרמה לכך שלרובנו יש היום מערכת הפעלה Windows במחשבים האישיים…
אוצ'י מדגים את עקרונות בניית רשת מיטבית באמצעות סיפור אישי שלו. עמית של אוצ'י, קבע לשחק סקווש עם ב-זוג וברגע האחרון, לא יכול היה להגיע. הוא הציע לאוצ'י ללכת למשחק במקומו. אוצ'י הסכים די במהירות, אחרי הכל, בן הזוג היה נשיא האוניברסיטה…מה שנקרא – הזדמנות שלא ניתן (ולא כדאי…) לסרב לה, וכמו שנאמר: 'והשאר – היסטוריה'. אלא מה? הקשר הראשוני חשוב מאוד, בהמשך – צריך 'לתחזק' את הקשר הזה. עוד נגיע לכך. אבל, בכך לא תם הסיפור: אוצ'י שם לב לכך שאותו עמית שלו, שהכיר לו את נשיא האוניברסיטה, קישר בינו לבין עמית אחר שאוצ'י כלל אותו בשמחה ברשת שלו.
או אז, אוצ'י תהה מה יש בו באותו עמית שמאפשר לו להכיר כל כך הרבה אנשים מעולמות תוכן שונים? מה גורם לו להיות Broker ברשת? האיש לא היה בעל תפקיד בכיר במדרג האקדמי א במדרג הארגוני של האוניברסיטה, אבל – הוא היה המנצח והמנהל של תזמורת האוניברסיטה! הוא, יחד עם התזמורת, הופיע בכל מקום, בכל אירוע משמעותי בחיי הארגון: כנסים, פתיחת שנה, סיום שנה, הענקת תארים, טקסי אירוח אורחים רמי מעלה ועוד כהנה וכהנה. דווקא ההימצאות שלו בסביבות כה רבות וכה מגוונות, הפך אותו לצמת כה משמעותי ברשת.

להקים ולנתח רשתות חברתיות, עם הראש ועם הלב
רשתות חברתיות צריך להקים בתבונה, עם 'הראש': לזהות נכון תהליכי-ליבה, דמויות מפתח, מקורות, יעדים. מה אפשר לעשות עם רשתות חברתיות? אפשר למצוא עבודה, למצוא עובדים, לזהות מגמות, כיווני התפתחות, פתרונות לבעיות מורכבות, להציג מצבים מסובכים בצורה ויזואלית. ובעיקר, אפשר לזהות ולנהל את זרימת הידע: למי יש? איזה ידע חסר? איך הידע זורם? באילו עוצמות? מי צורך ידע? מי תורם ידע? איך מצוותים צוותים שיעסקו ביצירת ידע בצורה מיטבית. צריך לבנות רשתות גם עם הלב: צריך להכיר את הנפשות הפועלות, הרגישויות, הזרמים העיליים והתת-קרקעיים, להתחשב בך בבניית הרשת ובניהולה הנכון. צריך הרבה ידע והרבה רגש בכוונון העדין של הרשת. גםעל מנת לנתח רשתות חברתיות נדרש 'ראש' ונדרש 'לב'. צריך להפגיש את הרציונל בתמיכה בתהליכי הליבה הארגוניים עם השותפים לרשת, ולבחון היטב את התאמתם, כדי להגיע לטיוב ומיקסום יכולות הרשת. אנשים בונים רשתות על בסיס קרב (גיאוגרפית, פיזית, ארגונית). עליהם לבנות רשתות על פי פעילויות משותפות חוצות-ארגון, חוצות-עיסוק, חוצות-דיסציפלינה. רק כך יהיה ניתן ליצור ידע חדש.

"מי חשוב יותר ברשת, מנהל הסניף או מנכ"ל הבנק?!", או: מה (בעצם) פונקצית המטרה של הרשת?
בשנה שעברה, הוזמנתי על ידי נגה קינן, מנכ"לית פורום CFO ישראל, לערוך סדנה בנושא רשתות חברתיות לעשרות סמנכ"לי כספים במסגרת הכנס השנתי של הפורום. הצגתי בפני המשתתפים את נושא הרשתות החברתיות, חשיבותן לארגון ולהנהלה וכמו כן גם תרגלנו תכנון והקמה של רשתות ומיטובן. בדיאלוג שהתפתח בסדנה, שאלתי את המשתתפים: "מה חשוב יותר, שמנהל הסניף של הבנק בו מתנהל חשבון הפירמה – יהיה ברשת, או שמנכ"ל הבנק יהיה ברשת?". השאלה פתחה דיון ער סביב השאלה לגבי פונקציית המטרה של הרשת. המציאות היא שקיימות רשתות שונות לפונקציות מטרה שונות, מה שמוסיף על המורכבוּת ועל המסובכוּת של ניהול ותפעול רשתות אלה.
אגב, בתשובה לשאלתי, ענה אחד המשתתפים במענה שנון: "מה שחשוב הוא, שמנהל הסניף יהיה ברשת שלי, אבל – שהוא יידע שגם המנכ"ל של הבנק – ברשת שלי…" וזה כנראה כורח המציאות…

תמונה יוצרת סיפור וסיפור יוצר תמונה – שניהם יוצרים רשת
באותה הסדנה נעזרתי בקטע מראיון שנתן איל דשא לעיתונאי ב 'גלובס' לפני כשנה. הצגתי בפני המשתתפים את תמליל הראיון והנה הוא לפניכם, כלשונו.
שאלה: "מי יצר את הקשר בינך לבין צ'ק פוינט? בינך לבין סאיטקס? ועם טבע?"
תשובה: "יוסי בן שלום, שהוא חבר משותף שלי ושל יואב שלוש, יצר את הקשר ביני לבין לסאיטקס. את הקשר ביני לבין זיסקינד יצר בנצי כהנא מכלל תעשיות, ואת הקשר עם גיל שויד יצר יוסי פילוס, שותף בכיר ומנהל בקסלמן וקסלמן PwC. הוא היה בעבר רו"ח חשבון של סאיטקס ואני מחסידיו הגדולים"
זהו סיפור המציג בעצם תמונה של רשת. כשמציגים את הטקסט בצורה רשתית, אפשר לזהות צמתים, קשרים, כיוונים, עוצמות ועוד. הנה התרגום הויזואלי של הרשת הזו:

ההקשר הארגוני לעומת ההקשר האישי
במאמרו ממקד אוצ'י את הקורא בסוגייה של הקמה וניהול רשת חברתי אפקטיבית לטובתו של המנהל המקים ומנהל את הרשת ולמינוף מקסימלי של הקשרים שטווה ברשת. הוא גם ממליץ על שקיפות רבה ככל האפשר. לטענתו, על מנת למקסם את עוצמתה של הרשת שלך, עליך להציג את כל הקשרים שלך בצורה שקופה, כדי שתזכה גם אתה לאותה השקיפות מבעלי רשתות אחרות. האתגר הגדול יותר בעיני, בעידן זה, עידן הידע, הוא לבחון איך להקים ולנהל בצורה מיטבית רשת חברתית שתאפשר לארגון למנף למקסימום את הקשרים בה, לא רק למנהל. זו, לטעמי, משימה כבדת-משקל הרבה יותר ואולי משום כך, לא רבים פונים לעסוק בה ומסתפקים ביצירת רשתות הממוקדות בהם עצמם. במחקר מעלה כי תכנון לא יעיל של הרשת מביא ליצירת Echo Chambers, אשכולות תחומים וסגורים של קשרים שאינם מאפשרים חיבור רוחבי וחוצה-דיסציפלינות. בעידן הידע, צריך להישמר מתכנון וניהול של רשת הממוקדת באדם עצמו בתוך ארגון. רשת כזו היא בדיוק ההיפך ממה שצריך להיות בארגון לומד ומנהל ידע.

אופנוען כנותן אמון
מנהלים משתמשים במטאפורות ותיאורים ויזואליים כדי להמחיש את דבריהם, להבהיר רעיון ולהעביר מסר. אוצ'י, מעיד על עצמו שהוא אופנוען מושבע. לאו דווקא מדגם Harley-Davidson. עם זאת, כדי להדגים את נושא האמון הדרוש ליצירת קשרים ברשת חברתית, הוא ממשיל זאת לאמון הדרוש להפקיד את חייך כנוסע, בידיו של רוכב אופנוע. וכך נוצרה הרשת החברתית של רוכב האופנוע המושבע בעת משחק סקווש עם מנהל התזמורת.

היום
היום, בסימן טוב ובמזל טוב, הסתיים המחזור הראשון של הקורס הראשון בישראל לבלוגרים.

לפני כמעט שנה
לפני כמעט שנה, לאחר חודשים ארוכים של התנסות אישית בּבְליגה, של עליות ומורדות, חיפוש הנתיב הנכון, הכיוון, השילוב בין המקצועי לאישי, גיבוש התחושות והרעיונות לכלל כתיבה, התגברות על עיצורים, מעצורים, חסמי כתיבה, קיטועים ברצף, ועוד ועוד – קראתי באחד המקומות כי בכל שניה נוצר בלוג חדש בבלוגוספירה. אני חושב שאז עלתה במוחי בפעם הראשונה המחשבה שיש מקום ללמוד וגם ללמֵד את נושא הבלוגים, אלו הפרטיים, וגם אלו הארגוניים, לחלוק את הידע עם המעוניינים בכך. יותר מכך – מניסיוני האישי חשתי והבנתי כי זו סביבה שמגלמת בתוכה פוטנציאל עצום, ללמידה, ליצירת ידע חדש, לשיתוף, לשינוי: של דיעה, של יחיד, של קבוצה, של חברה. אבל, צריך לדעת לעשות זאת נכון. ברור כי אין 'פתרון בית ספר' לכתיבה בבלוגים, אבל, כדאי להבין מה זה, ואיך לעשות זאת כך שיהיה לכך ערך, בעיני הכותב ובעיני הקוראים.

קורס ניהול אתרי-ידע אישיים וארגוניים

דווקא הקלות, הפשטות, המהירות והזמינות של הקמת בלוג לכל דיכפין מסמאת את הבלוגר הפוטנציאלי ומעמעמת את העוצמה הגלומה בו. דווקא הפיתוי של הפשטות 'לדבר אל העולם' ישירות, בלא תיווך מוסדי, עומד לרועץ לעתים כה קרובות, והמטרה מוחטאת ומוחמצת. זה היה הבסיס לתוכנית הראשונית שיצרתי לקורס הראשון בישראל לניהול אתרי-ידע אישיים וארגוניים, או בבלוגית מדוברת: קורס בלוגרים. בתחילה, בינואר 2005, 'יריתי' לאוויר הבלוגי החופשי את הרעיון לקורס זה. את הרשימה קראו כ 750 (!) קוראים, אך ההיענות היתה מזערית (שלושה מתעניינים…). הסקתי מכך כי יש התעניינות רבה בנושא, יש גם פעילות נכבדה בבלוגוספירה העולמית והישראלית, אך זו אינה מתורגמת לרצון ללמידה של הנושא בצורה 'מסודרת'. בתוך בלוגוספרתי אני יושב ועל כן שמעתי מעמיתים (בלוגרים ושאינם בלוגרים) כי 'בלוגים זה לא רציני' (מאלו שאינם בלוגרים) וגם כי 'מה כבר יש ללמוד פה?' (מכמה מעמיתי הבלוגרים).

'זיק בעיניים'
המשכתי לחפש זיק בעיניים. סביבה שתראה ברעיון הזה הזדמנות ואתגר, 'לקפוץ' למיים של תחום חדש, צעיר, פושט כאש ולאחר כיתות רגליים, מצאתי את מרכז ההדרכה לספריות בישראל שהרימו בגאון את הכפפה ונענו לאתגר.נקבעו מועדים לקורס ואני המשכתי לעסוק בפיתוח התכנים של התוכנית השלדית שהצעתי. לאחר מספר חודשים נוספים, די קרוב לפתיחת הקורס, התקשרו ממרכז ההדרכה: "נרשמו 16 משתתפים!", בשרו לי. "ממרכזי מידע בספריות ציבוריות ואקדמיות".

אז מה היה לנו שם?!

הקורס כלל ששה מפגשים שהצטרפו לארבעים שעות בהן למדנו יחד את התופעה, מקורותיה, ההתפתחות של התשתיות הטכנולוגיות, סוגי שימושים. בחנו מקרוב את הבלוגרים, דנו בהתפתחות הכתיבה הבלוגרית, איך מקימים בלוג, איך כותבים בבלוג, ובמחצית המפגש הראשון – לכל משתתף בקורס כבר היה בלוג באחת ממערכות הבלוגים. בהמשך עסקנו בתכנון הבלוג, עריכתו, הטמעת השימוש בו, בלוג כמקור ללמידה ומידע מקצועי, תרגול והדגמות של כלים תומכים לעיון בבלוגים.
לא פסחנו על עקרונות כתיבת מיקרו-תוכן, על אתיקה בכתיבה, דברנו על עיתונאים ובלוגרים. חלק נכבד הוקדש לניהול נכון של בלוג – מה המטרות? מי קהל היעד? מה המדיניות של הכותב כלפי עצמו? כלפי הקוראים? בלוג אישי או מקצועי? שאלת הזהות וההזדהות העסיקה את המשתתפים ודומה כי לא נמצאה לה תשובה אחידה. או אז ניגשנו לתחום של הבלוג כחלק מהרשת הארגונית, הבטנו על רשתות ארגוניות וחברתיות, ובחנו איך ניתן לשלב את הבלוגים בתמיכה בתהליכי הליבה בארגון. פרק מרכזי עסק באיתור מידע בבלוגים, ובתרגומם ליצירת ערכים עסקיים חדשים לארגון. במסגרת זו הצגנו מספר מודלים לבלוגים בארגונים.
והיה לנו גם 'אורח', ניר אופיר, בלוגר בעצמו והעורך הראשי של 'תפוז'. שמענו על בלוגים בכלל, על הבלוג שלו, על סביבת הבלוגים של תפוז ועל מחשבותיו על הבלוגוספירה ותוכניותיו לעתיד. אני מניח שחלק ממה ששמענו על התוכניות לעתיד, יעשיר בוודאי בקרוב את מערכת הבלוגים שבאחריותו, לטובת הכותבים והקוראים. כך קרה ב 'יום העיון הראשון בישראל על בלוגים', בו חשף ניר לראשונה בישראל את ה'בלוגיה', בטרם עלתה לאוויר.

'בלוגים?! זה לילדים שרע להם בחיים…"

בבוקרו של המפגש הראשון, הציגו המשתתפים את העניין שהביא אותם להשתתף בקורס: רובם ציינו כי באו ללמוד 'מה הסיפור של הבלוגים האלה?'. מיעוטם, באו עם אג'נדה מקדמית ברורה – למשל, אחת המשתתפות, ספרנית במכללה מפורסמת בישראל, מעוניינת ליצור דיאלוג עם ציבור הסטודנטים הקוראים במכללה לקידום שתוף הפעולה בין הסגל לבין הסטודנטים ולהשתמש לשם כך בבלוג אישי. והיום, במפגש האחרון, כשסכמנו יחד את המסע, ספרנית מספריה ציבורית בעיר גדולה שיתפה אותנו בהתלבטות שלה לגבי פרויקט של שיתוף ילדים-קוראים בבלוג שהיא מעוניית להקים בספריה בה היא עובדת, כדי להגביר את האהבה לקריאה.
מה שהתחיל בהיכרות מהוססת ובמבט סקפטי של מנהלי ספריות ומרכזי מידע שמקצועם-אומנותם – מידע וידע, אמין, שלם, תקף, מוכח – עם תופעת הבלוגים, הפך במהלך המפגשים שלנו מפסיעה זהירה לצעידה יציבה בנתיבי הבלוגוספירה. כשאנחנו נזכרים בבוקרו של היום הראשון, אנחנו מאוד שמחים על התוצאה. כל המשתתפים הקימו לעצמם בלוגים. חלק ניכר מהם העלו מספר נכבד של רשימות, חלקן קצרות, חלקן ארוכות יותר. כל אחד וסגנונו, כל אחת בקולה הייחודי. הבלוגים של המשתפים עוסקים בכל תחומי העניין: הגיגים אישיים, תחומי הידע המקצועי, סיפורים, הפניות קישורים ועוד. הקישור של הבלוגים לבלוגספירה, ההיכרות עם נושא הרשתות החברתיות, תשתיות השיתוף וה Wiki למיניהם, העשירו מאוד את חוייתם של המשתתפים. חלק מהמשתתפים אף יקדמו הקמת בלוגים אישיים שלהם בתוך הארגונים בהם הם עובדים. אצל חלקם, היוזמה לכך באה מהמנהלים שאפשרו את השתתפותם בקורס.
אבל, 'משפט המחץ' שבכותרת הפסקה הזו הוא זה שעימֵת אותנו מול הצורך בקורס שכזה וגם שיעשע אותנו מאוד: אחייניתה בת ה 13 של אחת המשתתפות, ספרנית ותיקה באחת האוניברסיטאות המובילות בישראל, הגיבה למשמע דברי דודתה על הקורס: "בשביל להקים בלוג צריך ללמוד ששה מפגשים?! אני כבר פתחתי וסגרתי כמה בלוגים…ובכלל – מי שכותב בבלוג זה ילדים שרע להם בחיים….!…".

סוף?! אולי דווקא לא?
הנה כמה קישורים לבלוגים של המשתתפים בקורס: (ו – תנו להם 'צאנס!..)
על קיסמן של ספריות (ישרא)
על Pantaloni Corti (ב Livejournal)

על הספרייה ועוד (Blogger)
על הבלוג הפרטי שלי – לגדל ילדים (תפוז)
על הספריה (תפוז)
על משמעות אחרת (תפוז)

ברוכים הבאים לבלוגוספירה!

בחברות בחו"ל, הולכת וגוברת התופעה של עובדים ומנהלים בארגונים הכותבים בבלוגים (אתרי-ידע אישיים)  בתוך האינטרה-נט הארגוני לצורך ניהול ידע, שיתוף בידע ויצירת ידע חדש.

בישראל, הנושא עדיין חדש ויחסית לא מוכר, ובכל זאת, מעניין לשמוע על דוגמאות כאלה, גם בתוך ארגונים אצלנו בישראל,

מי שמע? מי מכיר? מי יודע?

אתם מוזמנים לשתף אותנו,

תודה!

בשלושים ואחד לינואר 2004, בדיוק לפני שנתיים, עלה לאוויר האתר האישי שלי ב 'רשימות'. שנתיים של בְּליגַה רציפה, תובענית, לעתים טובענית, והעיקר – מתמשכת. בתחילה, התכנית היתה ליצור סביבה ליצירת ידע חדש סביב נושא ניהול ידע. יצירה משותפת לקוראים ולי. המיקוד תוכנן מראש להיות מקצועי, ענייני, על הדיסציפלינה המתהווה והצומחת של ניהול ידע בארגונים

חיש מהר התברר (בעיקר – לי…) כי עוד כיוון כתיבה מתנהל לו באתר: רשימות אישיות שלי. וכך החלה הכתיבה שלי באתר לנוע בשני מסלולים עיקריים: מקצועי ואישי.

לצד אלה, נוספו במהלך השנתיים רשימות קישורים רבות בשני התחומים בהם עוסק האתר שלי, כאשר אני משתדל מעת לעת לשמור על רעננות של הקישורים, על רלוונטיות ועל עדכניות.

התופעה המרתקת ביותר ככותב באתר היא כי רשימות מקצועיות החלו לצַמֵח נימות אישיות וחוויות אישיות מתועדות בהן פה ושם. וגם – הרשימות האישיות החלו לפתח אט אט רעיונות ואסוציאציות הקשורות בנושאים המקצועיים בהם אני עוסק כאן. זו היתה תופעה חדשה לי ככותב – וכיום אני כבר לא יכול למנוע את השילוב הזה. כנראה שגם בכך בעצם, מתמצה המונח 'אתר אישי', כתופעה ולאו דווקא כפורמט.

קוראים שהגיבו באתר או בדוא"ל האירו וחלקו עמי תובנות מרתקות שהשביחו את הנושאים עליהם כתבתי, יבורכו על כך. המהדרים שבקוראים גם מנעו ממני שגגה בהגייה, באיות אך בעיקר – בנתונים ובעובדות. בכך, הם הפכו לחלק מהכתיבה כבר מתחילתה והרחיבו בכך את תפקידם כקוראים. זו תופעה מרתקת.

הכתיבה באתר אמנם מזככת את הנפש ומזקקת את הרעיונות, אך יש לה 'תג מחיר' – אך גם אם עבודתי המחקרית לדוקטורט בנושא 'מנהלים כמספרי-סיפורים כאמצעי ניהול לשיתוף וניהול ידע' אינה 'טסה', יש בכך גם ברכה: קוראים רבים שקראו על נושא המחקר שלי באתר, טרחו והפנו אותי למראי-מקום, למקורות רלוונטיים ולקריאה חיונית נוספת. את חלקם – איני מכיר כלל. אני בטוח שהמחקר שלי יהיה ממוקד יותר ונכון יותר בזכות תרומתם הנדיבה.

ככותב באתר אישי לא יכולתי להתעלם מהתופעה עצמה: אתרים אישיים או בלוגים. היות שכך, קיבצתי חברים ועמיתים וירטואליים לכתיבה ברשת ליום העיון הראשון בישראל על בלוגים שנערך באחד ביוני 2005 בתל אביב. הם באו בהתלהבות, חלקו ידע ותחושות בנדיבות, ואף אם מספר השומעים היה מועט יחסית, הרי שהיתה תחושה של חלוציות שאט אט מיתרגמת ליצירת גוף ידע בתחום זה, גם אם אין הדבר נעשה בצורה פורמלית, ממוסדת ומוכוונת מלמעלה. וגם – יצאה תורה מישראל: עמיתי ניר אופיר, מעיד כי בהמתינו לדבר באותו יום העיון, שירבט לעצמו על פיסת נייר את המילה BLOG, וכך נולדת יוזמת 3108 כתאריך ל BlogDay2005, יוזמה מרתקת שהניבה צמתים רבים ברשת הבלוגית העולמית ואפילו בימים אלה ממשיכה לעורר רשימות ואזכורים בעולם.

זאת ועוד, לפני כחודש, נפתח הקורס הראשון בישראל לבלוגרים. פיתחתי את תוכנית הקורס הזה מתוך רצון לחלוק בידע שלי ובחוויות שלי על כתיבה בבלוגים גם אחרים המעוניינים ללמוד את הנושא. הסתבר כי יש מה ללמוד וגם – יש מי שמעוניין ללמוד. במשך מספר חודשים 'חיזרתי' נמרצות אחרי אכסניה ראויה עם זיק בעיניים כדי ליצור עניין בקורס שכזה. לשמחתי, מרכז ההדרכה לספריות בישראל נענה לאתגר, ואיפשר את הקורס בו לומדים מנהלי מרכזי מידע וספרנים את רזי הכתיבה בבלוגים. זו תחילתה של דרך שיש סיכוי רב שתוביל לבליגה ארגונית – שתהא צמת מרכזי ליצירת ידע חדש בארגונים, ובכלל.

באותה נשימה, היום מלאו גם חמש שנים (!) ל 'פורום מנהלי הידע בארגונים בישראל', אכסניה מקצועית ייחודית של מנהלי ידע בארגונים העוסקים ולומדים את נושא ניהול הידע. מבחינתי, האתר שלי היווה במה ראויה גם לקידום הנושא של ניהול הידע בישראל.

העולם קטן. זה ברור עוד בטרם החל הנושא של רשתות חברתיות לקרום עור, גידים, ואפליקציות לניתוח רשתות חברתיות. אבל, עם זאת, הסתבר כי מה שלא קורה פיזית, יכול, כנראה, להתרחש רק באמצעות הוירטואליה.. לפני זמן מה פרסמתי רשימה תחת הכותרת 'מי היה מאמין' ובה סיפרתי על ילד צעיר מפרדס חנה שנפל לבור עמוק, וניצל על ידי מכבי האש. הידיעה הזו הביאה אותי לספר סיפור דומה שהתרחש ארבעים ושש שנים קודם לכן, בדיוק מדהים של פרטים ועובדות. במרכז הסיפור ההוא עומד כבאי, איש שירותי כיבוי אש בתל אביב שירד אל הבור, קשר את הילדון שנפל פנים, והובילו אל חוף מבטחים. הילד ההוא – זה אני..

לפני כשבועיים, קבלתי שתי הודעות דוא"ל מרגשות: האחת – מבנו של אותו כבאי – שגילה במקרה ברשת את הרשימה שלי, בה נזכר שמו של אביו, והודה לי על כך שלא שכחתי. ימים ספורים אח"כ, קבלתי הודעת דוא"ל גם מרעייתו של הכבאי, שנפטר לפני שנים מספר. גם היא התרגשה מאוד לקרוא על כך – ברשת.

אז זהו. שנתיים, כמעט מאתיים רשימות, המון תגובות, ובעיקר – המון מחשבות.

ומעל לכל – תודה לקוראיי המנויים, והנסתרים, וכמובן תודה גדולה לצוות 'רשימות' על התמיכה הבלתי-מסויגת ועל החופש המלא ליצירה.

המשך קריאה מלמדת לכולנו,

הנושא של בלוגים בארגונים הולך ותופס לו מקום נרחב בבלוגוספירה הכללית ובזו הארגונית. לבלוגים בארגון יש מניעי כתיבה מגוונים, והם קיימים לצרכי 'חוץ' ולצרכי 'פנים':
אפשר להבחין כבר בבלוגים תאגידיים (Corporate Blog) המתפרסמים באינטרנט ומכוונים 'החוצה', אל הלקוחות, לצורך פתוח עסקי, בחינת רעיונות שיווקיים ופיתוח מוצרים חדשים.
קיימים כבר בלוגים של מנהלים בארגון הנעזרים בבלוגים לצורך תקשורת עם עמיתים, עם הקהילה העסקית הרלוונטית וכמובן כצינור תקשורת ישיר עם הלקוחות.
בלוגים ארגוניים מופנים גם 'פנימה', פועלים על תשתית האינטרה-נט וגם כאן השימושים רחבים, בעיקר לצורת תקשורת פנים ארגונית המיישמת הלכה למעשה את השטחת המבנה הארגוני המסורתי. בין אלה ניתן למצוא בלוגים של מנהלים המשתמשים בתשתית זו להעביר מסרים ארגוניים, ערכי-ליבה וגם לחוש את הדופק הארגוני בצורה בלתי אמצעית באמצעות טוקבקים פנים-ארגוניים, וכמובן בלוגים של מומחי ידע אשר סביבם מתגבשות אט אט קהילות ידע.
בבלוגוספירה, בעיקר בעולם, קיימת כתיבה עניפה על נושא הבלוגים בארגונים, לסוגיהם.

הנה כמה קישורים לרשימות מהעת האחרונה העוסקות בנושאים אלו:

Employees and Blogs היא רשימה של Cheryl Morris העוסקת בהיבטים שונים של נזק הנגרם לארגון כתוצאה מכך שהעובדים בולגים באופן 'חופשי'. על פי הרשימה מסתבר כי המעסיקים אינם מוטרדים דווקא מהזמן בו עובדיהם יבלגו, אלא דווקא מהנזק שעשוי או עלול להיגרם לארגון כתוצאה מכך.

Sally Falkowמפרסמת באתר שלה רשימה מעניינת הסוקרת את נושא הבלוגים בחברת SUN, בה השימוש בבלוגים נחשב כסיפור הצלחה.
הרשימה מנתחת את השימוש בבלוגים ארגוניים המכוונים 'החוצה', את גורמי ההצלחה וכן מציעה תבחינים כדי לברר האם החברה שלך מוכנה לבלוגים.
בין השאלות:
האם אתה מוכן 'לשחרר' את השליטה במערך ה Messaging הארגוני?
האם אתה מוכן להיות אותנטי ושקיף?
האם יש בארגון משאבים – כותבים, זמן, תקציב ליצור תוכן שאחרים יתפסו כמשכנע?

Blogging, is what’s good for the product good for the business היא רשימה של Kelsy Flewitt המעלה את השאלה האם מה שטוב למוצר – טוב לעסק, וזאת בהקשר ליקב ששיגר בקבוקי יין רבים לבלוגרים וביקש שיכתבו את חוות דעתם על היין והדבר הכפיל לדברי החברה, את המכירות.

עולם הידע מייצר קשת שלמה של תפקידים חדשים, ביניהם עולה וצומח תפקיד חדש: בלוגר תאגידי. (Corporate Blogger). בעל תפקיד זה הוא האחראי לתפעול השוטף של הבלוג התאגידי, כלומר בלוג תאגידי מכוון כלפי 'חוץ'. אפשר לקרוא על כך ברשימה של Mary Jacobs הכותבת על כך ב Dallas Morning News. לדבריה, ארגונים מודרניים המפעילים בלוגים מזהים זאת כידע ייחודי וגם השכר המובטח, נאה. האם יהיו בלוגרים במשרה מלאה גם בישראל? קובי אופק כותב על כך בכתבה בעיתון 'הארץ' תוך שהוא מביא דוגמאות לבלוגרים שכאלה בחו"ל כן מספר תגובות של בלוגרים בישראל.

יש גם בלוגים רבים העוסקים בתחום ניהול הידע בארגונים. Bill Ives בלוגר ומומחה ניהול ידע בעצמו, מביא רשימה של המשובחים שבהם, כאן. הוא גם פרסם לא מכבר ביחד עם Amanda Watlington מדריך מעשי בנושא בלוגים עסקיים.

הנה, מה שנראה אולי לרבים כגחמה ביזארית שולית, בזבזנית זמן ומעכבת עשייה, מסתבר כנושא חשוב בעידן הידע. Katherine Heires במאמר מרתק ב Harvard Business Review סוקרת את הנושא של בלוגים בארגונים, במבט ביקורתי, אך נוקב, ומסקנתו אחת:

Bloggers have damaged a number of companies, but it's time to think of the blog as your friend. Skillful blogging can boost your company's credibility and help it connect with customers

כדאי שלא להישאר מאחור…

ועוד משהו, Steve Plunkett מפרסם בבלוג שלו שתי רשימות הסוקרות את הנושא של בלוגים באופן כללי, החלק הראשון סוקר את 'כל מה שרצית לדעת וחששת לשאול', החלק השני מכיל 'עשה ואל תעשה' בבליגה.