סיפור על עין ועל ידע

לפני שנים רבות היה לי מכר בארגון בו עבדתי, בן-ציון לוי שמו, עליו השלום, ירושלמי שורשי אסלי. בכל פעם שהייתי פוגש בו, ושואל לשלומו, היה אומר לי כך:

צ'מע סיפור: אדם אחד היה בריא. ככה חי לו שנים רבות בבריאות טובה. יום אחד הלך ברח' יפו, וראה חנות חדשה. בחלון הראווה ראה שלט גדול עליו היה כתוב: "מכונת פלאים – אתה מתחבר למכונה, והיא מוציאה רשימה מדויקת של כל בעיותיך, וכך תוכל לטפל בהם, ולהיות בריא!". והאיש, שראה את השלט הזה, היה בריא! אבל, מתחת לכיתוב הופיעה עוד שורה ובה היה כתוב כך: "בשבוע הראשון – הבדיקה בחינם!". והאיש, כאמור, היה בריא. אבל מה? אמר לעצמו – "בחינם. אז למה שלא נעשה בדיקה במכונה, מה יותר חשוב מלהיות בריא?!".

נכנס האיש לחנות, התחבר למכונה, נערכה לו סדרת בדיקות באופן אוטומטי, ובסופה, האיש, שהיה בריא, קיבלת רשימה עם כל בעיותיו הרפואיות. הסתכל האיש בתדהמה על הרשימה, רץ הביתה, ואמר לאשתו: "ראי, כל החיים חשבתי שאני בריא, ותראי את הרשימה הזו – אני פצצת זמן מתקתקת! אני חייב לטפל בכל אלה…!".

אמר ועשה: עבר ניתוח אחד – יצא בשלום. עבר ניתוח שני – יצא בשלום. בניתוח השלישי, מה לעשות, מת. ואז, האיש שהיה בריא, נקבר ועל מצבתו כתבו כך: כאן שוכב אדם, שהיה בריאה, רצה להיות יותר בריא, ובגלל זה הוא שוכב כאן…"

בימים האחרונים, אני נזכר בסיפור הזה שוב ושוב, והנה מדוע.

רציתי לומר לכם (תוך שאני מַמְרה ומֵפֵר את הוראות הרופאה שלי) מה קרה לי בשבוע האחרון, ולנצל גם הזדמנות זו לשיתוף בידע וללמידה….
ביום חמישי האחרון, בשעות הבוקר, בהיותי ברכב, בדרך לפגישה ובאמצע שיחת טלפון, ללא התראה מוקדמת, שמתי לב שמשהו מפריע לי בראייה בעין שמאל. התחלתי לראות 'חוטים' צפים ומרחפים להם. לכל כיוון שאני מזיז את הראש, הצפים אתי….בתוך זמן קצר, ובהיוועצות טלפונית עם חבר רופא עיניים (מה שחשוב הוא לדעת מי יודע…זוכרים?!), סיכמנו שאגיע לבית החולים, בו אבחנו אצלי היפרדות הזגוגית (לא של המשקפיים, אלא של העין…..).

לא יאומן, אך בהסבר המופיע באתר ה 'כללית' נאמר כי הדבר קשור ל "תהליך טבעי של הזדקנות"(האומנם?! כבר?!). ההסבר, אגב – מדויק: כך בדיוק זה התרחש אצלי. למען האיזון הבינ-שירותי, ההסבר של 'מכבי' מובא כאן.
מבלי ידיעה מוקדמת על עיסוקיי, התברר כי ה 'רשת', מגיעה גם לכאן: בבדיקה מדוקדקת יותר התברר כי במקרה שלי, 'היפרדות הזגוגית', הובילה כבר ל 'קרעים ברשתית' , ועל כן, בעוד אני מתחבט, "חבטה" בי הרופאה במספר מטחי לייזר, חוויה אורקולית כמו הזיקוקין ביום העצמאות, רק בלי הרעש, שאיחו את הקרעים, בצורה מקצועית לעילא. ואז הגיעה הבשורה הקשה באמת: "עליך לישון 'זקוף', לשבת בשקט מספר ימים, ולא לעשות כלום: לא אינטרנט, לא ספרים, מקסימום – סרטים בטלביזיה". יצאתי מהטיפול 'על הרגליים', תוך שאני תוהה כיצד להתמודד עם הוראות הרופאה.

קבענו שאבוא לביקורת, הבוקר (יום א').

הבוקר, בהגיעי לביקורת, שמח וטוב לב על כך שתיכף אני הולך לשוב ליומי כרגיל, הרופאה הייתה שבעת רצון להפליא: So far, So good, אמרה. אני מרוצה. יופי, ועכשיו, אם אתה כבר כאן, בוא נסתכל על העין השנייה…

עוד אני מחפש תירוצים כדי להתחמק, והיא אומרת: יופי! כאן יש כמה קרעים ברשתית, אבל ללא שגרמו קודם להיפרדות הזגוגית! משום מה, היא הייתה מאוד שמחה על הממצא. אני, קצת פחות. ובעוד אני מגלגל בראשי את המשמעויות הנגזרות לגבי השבוע העמוס שלפני, החלה מנת זיקוקים נוספת, מטחים רבים יותר מאשר בפעם הקודמת, במקבץ שונה ומרהיב…הפעם, בעין השנייה…

הפעם – באופן נחרץ יותר מאשר בפעם הקודמת – ותוך שאני מבין שהרופאה כבר זיהתה באיזה טיפוס מדובר כפציינט (וללא קשר לכך שביה"ח שייך ל 'כללית' ואילו אני מבוטח ב 'מכבי'..) – ההוראות היו נוקשות ביותר: "עכשיו אתה הולך הביתה, יושב בשקט, לא עושה כלום: לא ספרים, לא אינטרנט, לא להתרוצץ, וזהו. וביום חמישי, תבוא שוב לביקורת".

אז זה "קיצורו" של הסיפור, "נגזרו" עלי כמה ימי מנוחה. התקשרתי מיד לכל לקוחותיי ו"בישרתי" להם על כך שלא אוכל לקיים את התחייבויותיי לשבוע זה…מה לעשות?!

אה. נזכרתי במשהו חשוב (אולי התובנה המרכזית לגבי ידע, ניסיון נצבר ועוד): הבוקר, כשהגעתי לביקורת, עברתי אצל האחות על מנת שתטפטף לי טיפות להרחבת האישון, פרוצדורה מקדימה לביקור אצל הרופאה. עוד אני נושא את העיניים אל על, וממתין לטפטוף בעין השמאלית, "כלת" הניתוח, והאחות אומרת לי, במבט כזה "של אחיות" – "ומה עם העין השנייה?!"…לא עזרו כל מאמציי וכל תשובה שנתתי לה. היא בשלה: "כשיש אירוע בעין אחת, חביבי, בודקים גם את השנייה!".

אמא ז"ל, הראשונה בימין

חשבתי רגע, ואז אמרתי לה: "את יודעת מה?! אימא שלי ז"ל, בוגרת בית הספר לאחיות בבולגריה, היא הייתה אחות במחלקת עיניים בבי"ח תל השומר מיד לאחר מלחמת העצמאות. מאז, למדתי שלא להתווכח עם אחיות, רק עם רופאים…קדימה, טפטפי חופשי".

 

וההמשך, כמובן, ידוע…ועכשיו אני שובר את הראש מה לעשות בימים הקרובים…

תחזיקו מעמד, תהיו חזקים, ביחד נעבור את זה…(יש דברים רציניים יותר!)

רק בריאות….

ואם כבר, אז אי אפשר שלא להיזכר במערכון האלמותי בכיכובו של הקומיקאי הענק, שייקה אופיר ז"ל, על ציונה עם העין המקולקלת במרפאתו של ד"ר טיכו בירושלים:

פורסם בקטגוריה מסעות אישיים ואחרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

18 Responses to סיפור על עין ועל ידע

  1. מאת הרצל‏:

    ידועה האמירה: העיקר הבריאות.
    אבל מה לעשות שכל אורך חיינו מתנגש באמירה הזאת?
    התזונה שלנו בדרך כלל לא אידיאלית וגם לא הרגלי האכילה. רובנו עובד שעות ארוכות מידי ולא מקבל מספיק שעות שינה. המתח לא מועיל לבריאות וכמו כן הזיהומים השונים והמשונים שמקיפים אותנו.

    הסיפור על מכונת הפלאים מציג את זה בצורה קצת נלעגת, אבל מחלות קשות לא קורות בדרך כלל ביום אחד. קודם להתפרצות המחלה תהליך שיכול להימשך חודשים, שנים, או עשרות שנים. אם הייתה לנו דרך לזהות כל מיני הפרעות בתפקוד מערכות הגוף בשלב יותר מוקדם, אז גם היה סיכוי למנוע את התפרצות המחלה באמצעים פחות דרסטיים. אני חושב שדווקא התחום הזה, של הרפואה המונעת, הוא עקב אכילס של הרפואה המודרנית. וזהו התחום שלחלק מהרפואה שקרויה אלטרנטיבת יש הרבה מה להציע. את רופא המשפחה שלי אני לא אטריד בדרך כלל בשאלות על רפואה מונעת. פשוט חבל על הזמן.

    בארה"ב מתנהל עכשיו קרב איתנים סביב ההצעה של ברק אובמה להרחיב את כיסוי ביטוח הבריאות לכאלה שכיום אינם מבוטחים. מטרה ראויה. אבל אני חושב שיש בכך החמצה של הבעיה האמיתית. מה שחשוב הוא לא לספק שירותי רפואה ליותר אנשים חולים, אלא ליצור מציאות שבה אנשים יהיו פחות זקוקים לשירותים כאלה.

  2. הסיפור מעניין אבל….האם ב"הוראות הרופא" לא כתוב: "להתרחק ממסכים"?
    הם כנראה לא יודעים עם מי יש להם עסק.

    החלמה מהירה ושלימה.
    ימים נפלאים לנוח בפינת האינטרנט בגינה, אבל… בלי אינטרנט!

  3. מאת מיכל ריף‏:

    שלום יגאל,
    מדי פעם, כדי לחזור לאיזון, החיים מכריחים אותנו לעצור, לנוח, לקבל פרספקטיבה חדשה על המקום בו אנו נמצאים… אל תדאג, 3 ימים עוברים מהר מאוד, בנתיים תנוח, שמע מוזיקה טובה, שתה כוס יין משובח ותהנה מה"חופש הכפוי".
    רפואה שלמה ותחזור לכתוב טוב בקרוב!

  4. מאת יגאל חמיש‏:

    (רגע, בעצם אם עניתי לכם, אז אני לא נח…)

  5. מאת שרה‏:

    יגאל יקר ,
    איך אתה מצליח גם בתיאור לא ממש סימפטי … לגרום לי להתגלגל מצחוק , בקום רם – מול המסך … (ולדבר לעצמי , כמובן 🙂 )… מזל שאף אחד לא רואה …
    רק בריאות!

  6. מאת יגאל חמיש‏:

    העניין הוא שאסור לי לענות לך כי אני צריך לנוח לפי הוראות הרופאה. אם הייתי יכול לענות לך, אז הייתי אומר לך שנדבקת בבלוגוספריטיס…
    רק בריאות!

  7. מאת אילנה‏:

    בס"ד

    יגאל היקר החלמה מהירה!
    לא נותר לי הרבה, לא משהו שנון, מקצועי, ו/או צידה לחדר ההמתנה… כל שיש לי לעשות הוא לתבוע אותך על "אי שימור ידע"… שמור על עצמך… אין מי שיעשה זאת במקומך…1

  8. מאת אביגיל‏:

    ולא לענות על זה!
    🙂

  9. מאת איציק‏:

    ולא אכתוב יותר , כדי שלא תאמץ את העיניים…

  10. מאת ויוי‏:

    שלום יגאל
    אני מאחלת לך החלמה מהירה ושתוכל לקרוא את התגובות שלנו במהירות!
    רק בריאות!
    ויוי

  11. מאת צביקה‏:

    לפוסט שלך אפשר לקרוא גם "עבודה בעיניים"…אמרו לך לנוח לא? העיקר שתהיה בריא.

  12. מאת רוני‏:

    לבכות וגם לצחוק על מי אתה עובד?
    ועוד אשקרה בעיניים?

  13. מאת פרידה פולק‏:

    טוב יגאל עכשיו גםאני מבינה מה זה היפרדות הזגוגית שהרופא ניסה להסביר לי
    מאחלת לך בריאות שלמה

  14. מאת עידית‏:

    רפואה שלמה!

  15. מאת קורסים‏:

    לפני כמה ימים היו לי בעיות בריאותיות שונות ואז התחלתי להעריך את חיי האנשים הבריאים.

    בסך הכל נשמע שאתה בסדר אבל תשמור על עצמך.

    פעם ראשונה שלי פה ונראה לי שאני אתחיל לרסס אותך

  16. מאת אלדד חרובי‏:

    מה אומר ומה אדבר מדהים

  17. פינגבאק: מי היה מאמין? | מסע, מסה ומשא - תצפית על ארגונים, ניהול וידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *