ולמה אני שב וכותב את זה? כי זה ממש מדהים לראות שלאחר כל כך הרבה שנים שבהם 'ניהול הידע' נוכח בחיים הארגוניים והאישיים שלנו, ממשיכים עדיין להכניס תחתיו המון דברים, שאינם ניהול ידע.
צריך שוב להבהיר ולהדגיש שניהול ידע הוא תפיסת עולם ניהולית, המתורגמת לשגרה ארגונית העוסקת במיצוי ידע קיים וביצירה במשותף של ידע חדש, הכל כדי לתמוך בחזון, בייעוד ובמטרות של הארגון.
מה שצריך לשם כך הוא:
1. עידוד של תרבות תומכת ומכבדת למידה, ידע ויודעים
2. התמקדות בתהליכים שבליבת העיסוק של הארגון על מנת ליצור מחוייבות ואחריות
3. ייזום והקמה של תשתיות תומכות, לאו דווקא טכנולוגיות.
לעניות דעתי חשוב מאוד לציין שלהמשיך לומר ולהשתמש בביטוי ׳מערכת׳ בבואנו לדבר על ניהול ידע, זה פשוט לא הכיוון ולא יועיל.
ניהול ידע זו לא מערכת. לא טכנולוגית ולא אחרת.
ובהרחבה, ועל סמך ניסיון נצבר של כעשרים שנה, ואם רוצים להצליח בתהליכי ניהול ידע, ראו כאן.
הנה השלבים שיביאו להצלחה בתהליכים של ניהול ידע:
ראשית, צריך לזהות ולקבוע את הצורך הארגוני האמתי, לאחר מכן, צריך להתמקד על תהליך אחד בליבת העיסוק הארגוני, בהמשך, צריך למפות ולנתח את אתגרי הידע בהבאת תהליך זה למיטבו, הצעד הבא הוא לזהות את פערי הידע בין היעד שאליו רוצים להגיע, לבין הידע הקיים היום, ואז, ורק אז – להכין תכנית, בשלבים, לתמיכה בהגעה ליעד הארגוני הנדרש. התכנית, צריכה להכיל מרכיבים של תרבות ארגונית, של תהליכים בליבת העסיוק הארגוני, ולהצביע על תשתיות תומכות כמענה במימוש התכנית.