לאכול בשביל הנשמה, כי הסוף זה כל הכוח

אבא שלי ז"ל, יֶקֶה-למחצה עם רקע פולני – דווקא אהב לאכול, לא רק בגלל שאמא שלי ז"ל היתה בשלנית מצויינת, בת בולגריה שהפליאה בתבשיליה. אבל, אני זוכר שהוא תמיד היה אומר "אני אוכל בשביל לחיות, בשביל הנשמה, ולא חי בשביל לאכול". זה בטח קשור לאורך חיים שסיגל לעצמו, כמי שחווה ילדות ונעורים לא פשוטים, שהמשיכו במאבק מתמשך על בטחון ורווחה כלכלית, עד שזכה במקום עבודה, בבית ובמשפחה. אולי זה שייך לתקופה בה צנע היה לא רקע מדיניות ממשלתית של קיצוב, אלא גם תרבות ואופי וחינוך של הסתפקות במועט. יכול להיות. היא, אמא, כדרכן של אמהות, היתה אומרת "תאכל, תאכל, הסוף זה כל הכוח".

מצד שני, אבא לא היה מפונק, וכשהיה אוכל משהו, היה מאוד נהנה, ותמיד מספר על זה, לרוב בתיבול של סיפור רלוונטי, אנקדוטה מחכימה ומשעשעת, או בדיחה טובה עם מוסר-השכל…היה לו גם מֶדֶד קבוע לעוצמתה של בדיחה טובה: אם היה שומע משהו לא מצחיק במיוחד, הוא היה אומר: "זו בדיחה של שלושה אנשים – שניים מחזיקים אותך, והשלישי מדגדג, כדי שתצחק….".

אני כותב את הדברים האלה, דווקא עתה. אני זוכר אותם תמיד אך בעיקר, בימי הזכרון לפטירתם, החלים ממש בימים אלה. אני מזכיר לעצמי ששום דבר אינו מובן מאליו.

ובדילוג-ענק לימינו אלה, בתקופה הנוכחית בה הבישול, העיסוק בו, והכתיבה אודותיו, הופכים להיות נושא מרכזי, וקהילות-קולינאריות קמות ברשת, ובכלל. יש אינספור כותבים ומבשלים ברשת, וכל אחד מהם מפליא לעשות, לכתוב ולספר, עד שזה גורם לקורא להגיר ולרַייֵר

אז היות ואני רק צלם חובב, והבישולים הם מעשי ידיה של אשתי, והם מאוד פשוטים להכנה, טעימים להפליא ולא מתוחכמים מדי, הנה כמה תמונות, עם תיאור-בתמצית ("אז ככה:…"), של כמה מהטעמים הנהדרים שזכינו להם בשביל הנשמה. (המשך עוד יבוא…).

פויקה בחצר:

מציבים את הפויקה על חצובה כשהוא מוקף בגחלים, מרפדים בעלי כרוב, מרתיחים מעט שמן ומקפיצים רבעי-בצל עד להשחמה. בהמשך מוסיפים נתחי בשר אדום, ולאחר השחמה שלהם, מוסיפים תפוחי-אדמה, דלעת, דלורית, גזר, כמה ראשי שום, מוסיפים מים, ובהמשך יין אדום, ובסוף בקבטק נסטי אפרסק, וחתיכות אננס. משאירים מכוסה עד לבישול מלא, ובסוף – מתענגים!

בייגלעך במיטבל גבינה:

מערבבים 4 כוסות קמח, 200 ג' חמאה, שקית אבקת אפייה, ממיסים בכוס מים כפית מלח מחוקה ושתי כפיות סוכר. לשים את כל הנ"ל עד לקבלת עיסה חלקה, מניחים לבצק "לנוח" כשעה, יוצרים צורות מקלונים, מורחים בביצה ועליה מפזרים שומשום או מלח גס או קצח, אופים כשלושים דקות בחום בינוני, וזהו.

משקה פירות מגניב:

חצי כוס חלב, 3-4 קוביות קרח, פרי (3-4 תותים, או 8 ענבים, או מנגו או תמרים), כוסית קטנה של וודקה או רום או ליקר כלשהו, לערבל ולהגיש..!

אוסובוקו:

בסיר שטוח רחב משכיבים חתיכות אוסבוקו על מצע של בצל, שום, סלרי וגזר המטוגנים במעט שמן, מוסיפים עגבניות מרוסקות, כוס יין לבן, שלושת רבעי הכוס מרק עוף, פטרוזיליה למכביר – מתבלנים במלח ופלפל, ומכסים את הכל במים. מרתיחים ואז מעבירים לתנור בחום של 100 מעלות לכמה שעות.

דג מאוּדֶה:

מְאַדים בצל גדול חתוך לפרוסות, מוסיפים שתי עגבניות פרוסות דק, מניחים את פרוסות המושט-פילה על המצע המתבשל, מוסיפים פלפל ירוק חריף, קצוץ דק, כוסברה, מלח, פלפל, כורכום, פפריקה ושום, חצי כוס לימון סחוט, וכוס מים רותחים…למשך כמחצית השעה! עם כוס יין בצד, וספר על יד, זה ממש מושלם!

תקראו, תבחרו מזה לסופ"ש, תבשלו ותיהנו |(וגם, תשתפו ותספרו),

בתיאבון!

פורסם בקטגוריה מסעות אישיים ואחרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.