על הרשתות: הצופים, ה – Team Valverde והתכנון האסטרטגי

רשת אחוות של 'חמישיות'

בשבוע שעבר חזרו נעמה ויוני מקורס הדרכה של הצופים בו השתתפו מאות בני נוער מכל הארץ. נעמה, ראשג"דית בשבט 'אפיק', שימשה בקורס כמדריכה בקורס המדריכים צעירים. יוני, השתתף בקורס לקראת הסמכה כמדריך בשבט. הקורס נערך בחוות הצופים ברמת-יוחנן, זהו אתר יפהפה ונישא, ממנו ניתן לצפות על כל מפרץ חיפה והכרמל, והמראות הנשקפים ממנו, ביום ובלילה – עוצרי נשימה. המקום משמש את תנועת הצופים כמרכז התכנסות ראשי לאירועים החשובים של התנועה.

במרכז חוות הצופים נמצא החאן. זה מבנה היסטורי עתיק ויפהפה שנשתמר לאורך השנים. בתחילה שימש כנקודת אחיזה ראשונה במקום, בהמשך היווה עמדת שמירה ושליטה על כל האזור להגנה מפני התקפות ופרעות. עתה הוא משמש כמבנה המרכזי להתכנסויות במקום.

לא רק זאת: המקום הוא בעל משמעות רבה למדריכים ולחניכים של שבט 'צור' ושל שבט 'אפיק' מהישוב כוכב-יאיר – צור-יגאל. יהודה דרור, איש כוכב-יאיר, ניהל בעבר את המקום. יהודה הוא אביו של רועי דרור ז"ל, מְרָכֵז צעיר של שבט 'צור' בכוכב-יאיר וממקימי שבט 'אפיק' בצור יגאל. רועי נולד ב 'חוות הצופים' ברמת-יוחנן ואף נקרא "הילד הראשון של תנועת הצופים". רועי ז"ל, נפל במהלך שירותו בצה"ל במהלך פעילות בהר-ארבל.

הצופים הם רשת: תנועת נוער המורכבת מהנהלה ראשית (הנהגה ארצית), הנהגות אזוריות, שבטים וגדודים – הרשת נטווית אט אט: בקורסים משותפים, בפעולות חוצות שבטים והנהגות, במחנות- קיץ ובמפעלים משותפים ועוד. לרשת הצופית יש גם נוכחות וירטואלית, אתר, פורומים רשמיים וגם יוזמות וירטואליות מקומיות רבות.

העיקרון המנחה בקורס שכזה הוא התארגנות של המשתתפים באחוות. 'אחווה' בשפה הצופית כפי שהבנתי ממלמדיי, היא צוות של משתתפים שאינן מכירים זה את זה מקודם, הנקבצים יחד בצורה אקראית, ופועלים יחדיו במהלך הקורס: קובעים לעצמם שם בו משובצת האות ט' ('קורס חמישיות'!), למשל" סבטא-רבה, חלסטרה, טינוף. בהמשך, בונים ולומדים לתכנן ולקבוע חזון משותף, מטרות, ערכים, מערכי פעילות, תוכניות לימוד ועוד. האחוות נפגשות זו עם זו במהלך הקורס, לדיונים, מסדרים, פעולות משותפות, שדאות, כתובות-אש, ועוד. רשת.

"קֶרע ברשת" (א')
וברשת, יש לפעמים קרעים.
כך למשל אירע שבערב אחד במהלך הקורס, נעלמו באורח פלא מספר מכשירי פלא. כמה טלפונים ניידים מצאו להם דרך אל ידיים נעלמות. תעלומה. הצוות הבוגר שמנהל את הקורס לא איבד זמן ולא את קור-הרוח. חיש מהר הפכה הכותרת "עמוד נוח-עמידה חופשית, הקשב!" לקריאה שמתחה את גיוום של מאות החניכים על פסגת חוות הצופים במסדר הערב. נערך בירור נוקב, נאמרו דברים קשים על ערכים, על כבוד, על ערכי התנועה ועל תפוחים רקובים.

"אנחנו", אמרה מרכזת הקורס, "אנחנו אחרים. אנחנו הצופים. יש לנו ערכים, יש לנו כבוד לעצמנו ולתנועה. אצלנו לא עושים דברים כאלה. פה זה לא דרום תל-אביב (!?). אני מבקשת שמי שלקח את הפלאפונים יחזיר. למי אין פלאפון? שתדעו, עמלתם קשה כל היום בפעולות באחוות, ואתם עומדים לפני הבערת כתובות האש שהכנתם, אבל לא נעשה זאת. עד שיוחזרו הפלאפונים".

את כתובות האש, לא הבעירו. בסופו של דבר, לאחר איום בנקיטת צעדים חמורים יותר, במהלך הלילה, החזירו ידיים נעלמות את המכשירים הסלולאריים האובדים לארגז שהונח לשם כך, ליד פתח החאן. כן, אותו חאן שידע קרבות קשים, ששימש כסמל של גבורה של ישובי המקום לאורך התקופות. מי לקח? למי אין בימינו טלפון נייד כיום?! מי צריך עוד טלפון נייד?! תעלומה.

הנציגים הפרטיים שלנו ברשתות

הנציגים הפרטיים שלנו נוכחים בכל הרשתות, בכל הארגונים המרושתים. נעמה ברשת הפיסית של השבט, של ההנהגה ובכלל. וגם ברשת הוירטואלית, של הצופים ובכלל.

יוני גם, אבל בעיקר ברשת הפיסית. זו של הפעילות בצופים. הוא גם פעיל ברשת נוספת, גם היא פיסית, שם הוא מיטיב לקלוע לרשת. בעיקר כשהקבוצה כולה פועלת כרשת. ברשת הוירטואלית של הצופים, הוא עדיין לא. אבל במקביל לכל מה שהוא עושה, הוא נוכח מאוד גם ברשת. במשחק הרשת.

SHC מת, יחי Team Valverde!

לפני מספר חודשים, כתבתי כאן רשימה בשם "הקיבוץ לאן" שעסקה במסיבות-רשת, ארוע רב-שעות, רב-משתתפים, בו נפגשים מאות נערים ומחשביהם, ומשחקים ברשת, יחד. הרשימה עוררה תגובות רבות.

בתחילת השבוע, מיד לאחר שובו מקורס ההדרכה, בא YOC ואמר: "אבא, ביום ששי יש לנו עוד פעם מסיבת-רשת, אנחנו נפגשים כל הקלאן, בסדר?". המשמעות של "בסדר" היא כזו: אתה (זאת אומרת, אני) לוקח (את YOC, ולפי המשקל – את המסך, את המחשב, המקלדת והכבלים) ואת א' (וכמובן את המסך שלו , המחשב שלו והמקלדת), ולפעמים יש עוד כמה. המשמעות היא גם שבדרך חזרה מהקיבוץ (בד"כ, למחרת בשעות הבוקר) – אבא של א' – מחזיר. בסדר.
YOC פירק את המחשב למרכיביו, עברנו אצל א', איפסנו את שני המחשבים ברכב, ונסענו.

אזור השרון הצפוני של אחר הצהריים של סוף השבוע. השמש כבר עברה את רום השמיים והנה היא כבר מתחילה בהליכי הנמכה לקראת הים. אנחנו בדרך לקיבוץ, השמיים כחולים, הכול ירוק של קיץ וחם. מאוד חם. הקיבוץ מאיר פנים. לפחות הסביבה הדוממת: המדשאה הרחבה הירוקה שליד חדר האוכל, עצי האלון העתיקים והגזעים המשורגים שלהם משרים תחושת יציבות ובטחון. תחושה של עוצמה שקטה מהסוג ששייך לותיקים, אלו שראו כבר הכול ויודעים הכול. עמק ירוק. Val Verde.

מכל עבר אנחנו רואים את כל אנשי "בסדר?" (כלומר את כל האבות או האמהות המסיעים את יורשי העצר חמושי המקלדות אל הקיבוץ). רחבת חדר האוכל מעולם לא יודעת ימים הומים מאלה. מאות בני נוער עמוסים במסכים ומחשבים צובאים על הפתח. משלמים, מקבלים חותמת על היד ("חג שמח" ?!) ואנחנו בפנים.
כולם מכירים את כולם. כבר שבע בערב, אבל אור מלא בחוץ וגם בפנים.

שומעים כל הזמן דיאלוגים המתנהלים כך: "אהלן YOC, מה קורה?" אומר א' מאור-עקיבא ליוני. ואז הוא מבהיר לחבר חדש שזו לא הפעם הראשונה: "אתה רואה אותו, זה YOC שסיפרתי לך עליו. תותח משהו בקלאן..".

הנה כך נפרשת כמה רשתות: הרשת הפיזית, זו של כבלי המחשוב מהעמדה המרכזית, על רצפת חדר האוכל, לאורך שולחנות השחקנים, נקודה לנקודה, קו לקו. וגם עוד רשת, זו האנושית, בה פוגשים השחקנים זאת את זה, מקצתם כאלו שלא התראו מעולם. הרשת האנושית בה מתרגמים במהירות כתובות IP ("זה יוני שסיפרתי לך עליו") לשמות DNS (YOC, נו, התותח של הקלאן). 

 אה, קלאן, חשוב להבהיר.

בדרך לקיבוץ הסביר לי YOC על מה מדובר בעצם:
המשחק המסוים שבו הם עסוקים בבית, ברשת ובמסיבת הרשת ניתן להורדה מהרשת. זה משחק מלחמה המתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה ומדמה קרבות בין בנות הברית לצבא הגרמני. (Enemy Terrirtory או בקיצור ET) למשחק יש מאות אתרי-תמיכה ברשת, המאפשרים לשחקנים להתעדכן, ולהחליף מידע. כדי לשחק בו מתארגנים בקלאן-ים (Clan – "שבט" בתרגום המילולי). משחקים קלאן מול קלאן, עד להכרעה. במשחק ישנן משימות ומטרות, מתנהל עימות דו-צדדי בין-קלאני, עד לניצחון. הדבר המרתק בעניין הוא היכולת לשחק בצוותים זה מול זה, ברשת. מעבר לכך, כל קלאן 'מדבר' על הרשת עם חברי הקלאן שלו באמצעות תוכנת רשת תקשורת המרחפת 'מעל' למשחק עצמו (Ventrilo). בצורה כזו אפשר לתת ולקבל הוראות והנחיות ולפעול יחד.
עוד אנחנו נוסעים, נזכרתי לפתע כי אני בעת האחרונה אני שומע מפי YOC שמות אחרים בהם הוא קורא לחברי הקלאן , אלו לא אותם השמות אותם הכרתי ממפגשים קודמים בעבר, ממסיבות-רשת בהן פגשתי את שמות ה DNS הנמצאים מאחורי כתובות ה IP…

 

אז איך נוצר קלאן? שאלתי. אז זה ככה, כמה חברים פותחים קלאן ומגייסים שחקנים לפי היכולת של השחקנים האלה במשחק. בה משך, הקלאן-ים מחפשים משחקים נגד קלאן-ים אחרים ברשת. כך מתקיימות תחרויות ברשת, ויש כל הזמן דינאמיקה, תזוזות ומעברים. "'יודעים" מי טוב במשחק ומזמינים אותו לקלאן. מה זאת אומרת איך יודעים? תמה בני. זה ידוע. יודעים, מהמשחק.

מי שיודע לשחק – כבר מכירים אותו. והקלאן שלכם נקרא SHC, נכון? (SHC – So High Crew…)." לא, אבא. עכשיו הצטרפנו למולטי-קלאן Team Valverde.

זה קלאן שמשתתפים בו שחקנים גם בחו"ל, מאיטליה, רוסיה ועוד. עולם של מיזוגים, רכישות, פתוח עסקי ושתופי פעולה גלובאליים. צוות העמק הירוק. מדהים.

אלה חברי הקלאן ויש להם גם אתר.

 

במחול ובתרועה לחגיגה השנתית

והרשת אתמול?
הרשת אתמול כללה 550 שחקנים עם 400 מחשבים שהתמקמו בעשרים שורות לרוחב חדר האוכל. כשנכנסנו לאולם , לא יכולנו להתעלם מהשלט הענק שתלה על הקיר: "במחול ובתרועה לחגיגה השנתית". כנראה שהשלט הזה הוא שארית מאירוע אחר באותו המקום, אבל אין ספק שחדר האוכל ידע אתמול מחול ותרועה של ממש. המשתתפים, שרובם מכירים מזמן ברשת או פנים-אל-פנים, מצאו מייד את מקומם והסתדרו לפי 'אחוות'. הרשת ניהלה את עצמם ונוצר סדר בתוך הכאוס.

לפתע קורא מישהו בשמי. בתחילה לא הגבתי, הייתי בטוח שהשם הוא השם שלי אך הקריאה בוודאי מכוונת לאחד הנערים שבמקום. ושוב, קוראים בשמי. אני מסתובב ופוגש ב ת', נער מקסים, בן של חברים מותיקי מסיבות-הרשת בארץ, 'תותח' רציני ומוכר לכל שחקני הרשת בישראל. נזכרתי שהוריו ספרו שלי שגם הם "בסדר". לפני שבוע הובילו אותו צפונה למסיבת רשת בחיפה. "מה אתה עושה כאן", הוא שואל אותי. אני כנראה נראה לו מוזר ולא מחובר לסביבה. מה גם שהוא מבחין במצלמה שאני נושא. דברנו קצת. ספרתי לו שכמה שורות קדימה, נמצא YOC. כן, הוא אומר, אני יודע. אבל אני משחק במשחק אחר. לא באותו המשחק. (Counter Strike או בקיצור CS). והוא מסביר: כולם כאן נמצאים מחוברים על אותה רשת אבל יכולים לשחק כל אחד במשחק המעניין אותו.
מסיבת הרשת נמשכה עד שעות הבוקר. YOC חזר בערך בתשע בבוקר הביתה. מרוצה. "כמעט הגענו למקום השלישי. הפעלנו אסטרטגיות וטקטיקות עם קלאנים אחרים, Re-Match ועוד כל מיני דברים (?) וכמעט שעלו לשלישיית המובילים". "אין דבר", אנחנו אומרים לו. העיקר החוויה, לך לישון". (תשע בבוקר..).

"קֶרע ברשת" (ב')
כש YOC נרדם, אני נכנס לאתר האינטרנט של מארגני מסיבת הרשת. לקרוא קצת מה היה שם אחרי שעזבתי. ("יאללה אבא, להתראות!"). בתחילת הסיקור המסכם את מסיבת הרשת, כתב Timmy המארגן באתר מסיבת הרשת את הפסקה הבאה: ".

…550 שחקנים הגיעו למסיבת הרשת שהחל אתמול בשעה 17:00 והסתיימה לפני שעות אחדות. אנדרדוגים נלחמו כאריות כנגד הקבוצות הטובות בארץ, והראו להם שגיל או ותק – לא אומר כלום…"

.
אני נכנס לגוף הידיעה כדי לקרוא פרטים נוספים. מעניין. במיוחד המשמעויות החברתיות הנגזרות מכמות כה גדולה של נערים המתכנסים מעת לעת כדי….לשחק במחשב…ביחד….
אני קורא ומציין לעצמי כי הבחור הצעיר המארגן את מסיבות הרשת הוא דוגמא לארגון לומד ומנהל ידע: בזיכרוני עוד נצור הסיפור של YOC ממסיבת הרשת הקודמת בה אירעה נפילת חשמל שהשביתה את שמחתם וחגיגתם של מאות שחקנים. אני רואה שהמארגן הפיק לקחים וציין בסיפוק כי למרות מספר המשתתפים הרב, ניצולת החשמל הגיעה בשיאה ל 70% בלבד. יפה. תכנון נכון מוביל לביצוע מרשים.
אני ממשיך לקרוא, מתרשם מהתוצאות של הצוותים השונים שהתחרו באחווה זה מול זה.
ואז, אני רואה ש(גם) ברשת הזאת יש לפעמים קרעים.
וכך כותב Timmy:

"כמו כן איני מתכוון להתעלם מתופעה מכוערת שקיימת בקהילתנו. גנבים ארורים הכו פעם אחרי פעם במסיבת הרשת. הסיבה היחידה שאותם גנבים מוכי גורל הצליחו להכות הייתה התמימות וחוסר האחריות של השחקנים, שחלקם זוהי מסיבה רביעית, חמישית ואף יותר, שלא השגיחו על החפצים שלהם". הוא מצר על כך שאין בידו לעשות דבר אלא להפציר במשתתפים שוב ושוב שיהיו אחראיים לחפציהם האישיים. "אם אין אני לי מי לי?"

כלשונו. האומנם? אני תוהה.
ועוד ציטוט שמזכיר לי משהו מהשבוע שעבר, ברמת יוחנן:

"..מוכרחים לתפוס את אותם ילדים מסכנים, שכנראה עקב קשיים כלכלים בבית שלהם, חינוך לקוי, מנטליות לוקה בחסר – מגיעים למסיבות וגונבים לשחקנים ציוד. ציוד שנקנה בעמל כפיים ויקר לשחקן כפי שהמסך בו אתם מביטים וקוראים את מילים אלו – יקר לכם. כל מידע שיוביל לתפיסתו של גנב יתוגמל בפרס כספי. כל מידע שיגיע וכל יצירת קשר תהיה בדיסקרטיות מוחלטת …כל מידע לגבי גנב יועבר למשטרת ישראל…."

הוא ממשיך וקורא גם לגנבים עצמם:

 "…ואתם גנבים שמבינים שטעיתם – לא נעים לחיות בפחד שמא אחד מחבריכם הוא בעל תשוקה מוגברת לכסף – אתם הולכים ליפול. אתם מוזמנים לשלוח לי אימייל לכתובת שכתבתי לעיל, לכתוב לי מה לקחתם, ואיך אנחנו ניפגש על מנת שאני אקח את הציוד שנגנב. גנב שיחזיר ציוד – שמו לא יפורסם, והדבר ישמר בצורה דיסקרטית…."

בררתי עם YOC. לא היה חאן, לא הניחו ארגז ע"י הפתח, לא הוחזר דבר. לא כסף, לא ציוד.

תהליך התכנון האסטרטגי
הסתובבתי בין השורות, הבטתי במשתתפים המתכננים לקראת התחרות, והאזנתי. ראיתי תהליכי תכנון במיטבם: עבודת צוות, מטרה משותפת, החלטות על טקטיקה ואסטרטגיה. סצינה ממקום אחר: נערים עם מחשבים ורשתות תקשורת עוסקים בחדר האוכל של הקיבוץ – באסטרטגיה. היעדים: לכבוש, להשתלט, לאגוף, לתקוף, לנצח. אבל גם: להוביל, להתחרות, להיות טובים יותר.

לעת ערב, כשיצאתי, העפתי מבט אל לוח המודעות שבכניסה לחדר האוכל. אותו לוח עליו הייתה תלויה לפני מספר חודשים מודעה המבשרת על דיון שייערך בחדר האוכל בנושא "הקיבוץ – לאן?".

 

 

בצד, במקום די בולט על הלוח, מודעה:

"החברים מוזמנים לדיון שייערך בשבוע הבא בחדר האוכל, הקיבוץ לקראת 2020 – ערב פתיחה לתהליך תכנון אסטרטגי."