מסע אל האפר והאבק – בחזרה ממחנה אושוויץ

לנעמונת היקרה שלנו,

 

אפר ואבק

מלים: יעקב גלעד

לחן: יהודה פוליקר 

 

יום אביב ריחות לילך
בין חורבות העיר שלך
יום יפה לדוג בנהר
בתוכי הלב נשבר
שם הייתה ואינה
ילדותך, אישה קטנה
אנשים שאיש לא מכיר,
אין אפילו בית שיזכיר
ואם את נוסעת, לאן את נוסעת?
הנצח הוא רק אפר ואבק
לאן את נוסעת?
לאן את נוסעת?
שנים וכלום עוד לא נמחק
קחי מעיל, יהיה לך קר
כסף כיס גביש סוכר
אם יהיו קשים הימים
הזכרי בי לפעמים
ואם זה עוד מסע נואש
אל הצריף אל המגרש
במסילת העיר הישנה
איש לא יחכה בתחנה
ואם את נוסעת…
מי ימתיק לילותיך
מי יקשיב לבכייך
מי ישמור צעדיך
בדרכך
לאן את נוסעת…

קחי מעיל, יהיה לך קר.

המקום שאת ניצבת בו כעת, הוא בעצם תחנה נוספת בעבודת השורשים של המשפחה שלנו, שהגשת לבית הספר לפני כמה שנים. אני כותב לך את הדברים האלו באותיות של ספרי התנ"ך שאחזו היהודים בהולכם אל המשרפות באושוויץ.

 

למזלנו שלנו, ההורים שלך, ולמזלך, סבא יעקב וסבתא חנה נצלו מהתופת של השואה שאת רואה את תוצאותיה ומוראותיה על אדמת פולין.

 

את בוודאי זוכרת את התרגשות שאחזה בנו כשראינו ביחד אצל מירה בקיבוץ תמונות של סבתא חנה וסבא-רבא אברהם, צועדים ברחוב בסופיה בירת בולגריה, כשהם לבושים במעילים ועליהם הטלאי הצהוב, בתחילת התקופה הנאצית באירופה.

 

סבתא חנה וכל יהודי בולגריה זכו לכך שהמלך קרול, מל בולגריה, הגן עליהם מאימת הנאצים ומנע פגיעה בהם. כך הצליחה סבתא חנה לעלות לארץ, באוניית מעפילים בלתי-חוקית, להיות מגורשת מהארץ לקפריסין למחנה מעצר בריטי, ואח"כ לעלות לארץ ישראל, להיות קצינה בחיל הרפואה, ולהקים משפחה לתפארת.

 

את בוודאי זוכרת בהתרגשות את התמונה הקטנה של סבתא-רבא הנרייטה (סבתא שלי, אמא של סבא יעקב), תמונה שבפינתה שארית של חותמת השגרירות הפולנית בווינה, בירת אוסטריה. התמונה הקטנה הזו הצילה את סבא יעקב מהתופת הנאצית באירופה שאת התוצאות שלה את רואה כיום בפולין.

 

בזכות התמונה הזאת, סבא יעקב קבל תעודת-מסע שאפשרה לו לברוח מאוסטריה באוניית מעפילים בלתי-חוקית, להגיע לארץ בשחייה בחשיכה לחוף כפר-ויתקין, להקים את קיבוץ תל-עמל (ניר דוד), ואפילו להתנדב לצבא הבריטי (שממנו התחמק בליל העלייה לארץ) ולהילחם בכובש הנאצי במסגרת הבריגאדה היהודית באיטליה, במצרים ובעיראק – הפעם כיהודי גאה מארץ ישראל.

 

בעצם את חבה לסבא ולסבתא שלך את העובדה שמדינת ישראל יכולה לשגר מדי שנה לפולין משלחות רבות של בני נוער ישראלי ויהודי גאה, כדי לסגור עוד מעגל בעבודת השורשים.

 

ברגע הזה, במקום הנורא הזה, בקור הזה, תדעי שאת לא לבד: גם אנחנו איתך.

 

באהבה ובהערכה גדולה,   מכולנו.

פורסם בקטגוריה מסעות אישיים ואחרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 Responses to מסע אל האפר והאבק – בחזרה ממחנה אושוויץ

  1. מאת נתן הלפמן‏:

    שלום יגאל.
    כמעט לפני שנה ישבתי גם אני וכתבתי מכתב לבני צביקה שהשתתף במסע שורשים בפולין.
    לפני יומיים הודיע לי (כבדרך אגב) שבשבת הקרובה הוא נוסע עם מספר חברים לסקי באיטליה. מאוד שמחתי. טוב שיידע גם מזה וגם מזה.
    אני מצרף את המכתב שכתבתי לו כמעט לפני שנה.

    3/04/2003
    שלום צביקה היקר.
    מזמן לא כתבתי לך מכתב.
    בעצם, אם אני מנסה להיזכר, אינני חושב שכתבתי לך אי פעם מכתב של ממש.
    אולי פתק או הודעה כמו: "אימא ואני הלכנו ל . . . האוכל במיקרו". זה היה כשהיית קטן. היום, כשאתה כבר לא כל כך קטן . . . אתה יודע לבד היכן האוכל . . .
    וחוץ מזה, הרי יש פלאפון . . . אז מי צריך מכתבים ?
    ובכל זאת צריך.
    אני כותב שורת אלה בשעה שאתה, אימא, אורית ורון הלכתם לקנות בגדים לנסיעה.
    אני מקווה שאכן מצאתם בגדים מתאימים.
    היום קרה דבר ששימח אותי מאוד. צלצלת אליי אחרי הבחינה וסיפרת לי שאתה חושב שהצלחת בבחינה במתמטיקה. אין לך מושג כמה שמחתי. מיד צלצלתי לאימא כדי להודיע לה. נכון, הציונים עוד לא חזרו, ומי יודע מה יהיה הציון הסופי, אבל עצם העובדה שיצאת עם הרגשה טובה מהמבחן שימח אותי מאוד מאוד.
    מצלצלים בדלת. . . זה בטח הטכנאי שבא לתקן את המקרר. אני הולך לפתוח.

    טוב. הלכו 400 שקל. הוא עוד לא גמר את העבודה אבל כבר הודיע כמה זה יעלה.

    אז לפני כמה ימים התקשר אלי מורה מלווה וסיפר לי על כך שכל הורה צריך לכתוב מכתב. משכתי ומשכתי עד היום וזהו. נגמר הזמן. חייבים לכתוב. מחר בבוקר אני אביא את המכתב למזכירות, ליהודית (אני חושב) ואני מקווה שלא תראה אותי. אחרת אולי תחשוד במשהו. בכל מקרה כבר הכנתי בלוף (שקר). כך שאם אכן ראית אותי ושאלת מה אני עושה פה, ואני עניתי לך משהו כמו:"ביקשו ממני בבזק לשאול את מרכז המחשבים אם הוא מרוצה מקו ה ADSL" או שטות דומה, אז דע לך שזה סתם תרוץ טיפשי. אני לא עושה דברים כאלה.
    בכל מקרה אני מקווה שלא ראית אותי ושאני לא שיקרתי (אני אף פעם לא משקר).
    מחר אני גם צריך ללכת לקנות עבורך דולרים. דע לך שכל השאלות שלי כמו: "בשביל מה אתה צריך כסף? הרי נותנים לכם לאכול והכול . . ." זה סתם בצחוק. בטח שאביא לך דולרים ! הרי בשביל מה אימא ואני עובדים?!
    אני מקווה שזה מספיק ולא בזבזת הכול ביום הראשון.

    אז מה נשמע ? איך העניינים ? איך בתי המלון? לפי דעתי בפולין בתי המלון לא מי יודע מה.
    אני מניח שהייתם כבר בכמה אתרים שקשורים לשואה. זו למעשה הסיבה בגללה התבקשנו ההורים לכתוב לכם את המכתבים האלה.
    אני נזכר בנסיעה שלי לפולין. זה היה במסגרת ארגון יוצאי פולין. נסעתי עם סבא יהושוע, סבא שמחה, סבתא ברוריה וסבתא תמר. נסענו יחד עם קבוצה של מבוגרים שכולם פליטי שואה ושזו להם הנסיעה הראשונה לפולין. אינני יודע מה המדריכים מסבירים לכם, אבל הסיפורים של אותם מבוגרים שהיו איתנו בנסיעה נחקקו בזיכרוני והשאירו עליי רושם חזק ביותר.
    אני, שנולדתי כמוך בארץ לא נחשפתי לאנטישמיות ולמעשה פגשתי בה רק בימי הזיכרון לשואה ולגבורה, עד לנסיעה לפולין, עד לביקור במחנות, עד לפגישה עם אותם אנשים שאיבדו את המשפחות שלהם כאן, לא הבנתי מה באמת עשו ליהודים באירופה לפני כ 60 שנה. ואני שמח שלא הבנתי אז, ואני שמח שאני מבין עכשיו.
    כמוני גם כמוך. אין לי ספק שכעת אתה מבין ויודע הרבה יותר ממה שקודם. וטוב שכך. בתור ילד קטן אין כל סיבה להיכנס לתוך העניין. אבל בתור נער מתבגר שעוד שנתיים ימצא עצמו בצבא אני חושב שזה מאוד חשוב לדעת מה קרה לאנשים שחיו פה, ורק בגלל שהם יהודים. חשוב לדעת מהיכן הגיעו סבא וסבתא, מה עבר עליהם ואיזה מאמץ היה לעזוב מקום לידה ולברוח, פשוט לברוח למקום לא ידוע, להתגלגל ממקום למקום ובסוף להגיע באוניה לארץ ישראל שהייתה זרה ומוזרה.
    ובסוף להבין עד כמה אנחנו מאושרים היום שיש לנו מקום משלנו בו אנחנו בעלי הבית ואף אחד (חוץ מאיזה עיראקי ואיזה פלשטיני) לא אומר לנו מה לעשות ולאן ללכת. זה לא מובן מאליו בעולם המטורף שלנו.
    אז הסיבה האמיתית בגללה אתה עכשיו בסיור בפולין היא כדי לדעת באמת מה קרה, כדי לדעת כמה מאושרים אנו כיום ועד כמה חשוב לנו לשמור על האושר הזה.
    ועכשיו אני רוצה לרדת מהרמה הלאומית של העם היהודי לרמת המשפחה. הרי בשואה ניספו משפחות שלמות. במקרים מסוימים, כמו אצל סבא יהושוע, נשאר רק ילד אחד או שניים מכל המשפחה ונאלץ לגדול לבד ולבנות חיים חדשים ולחיות עם זיכרון בלבד.
    המשפחה היא החלק הכי מרכזי בחיים. והמשפחה שלנו היא החלק הכי חשוב בחיים שלי. והילדים הם החלק שבגללו מתקיימת המשפחה. לגדל אותם ולהביא אותם לנקודת הפתיחה הכי טובה לחיים, ולגרום לכך שכולנו נהיה משפחה אחת, תמיד. ושהדבק של המשפחה הוא לא רק אימא ואבא אלא גם אתם, אורית, מאיה, רון וגם אתה.
    אז צביקה, אני מאוד מקווה שהביקור שלך בפולין, יהיה לא רק עוד טיול לחוץ לארץ, לא רק עוד כמה בתי מלון, אלא נקודת מפנה אמיתית שממנה אתה מבין טוב יותר מה הם החיים, מה היא המשפחה, ואיזה מאמץ אתה צריך לעשות כדי שבסופו של דבר גם לך תהיה משפחה מאושרת.

    זהו. אני מפסיק לבלבל לך את המוח ורק רוצה להזכיר לך שמותר גם לכייף קצת ולא רק לחשוב כל היום על השואה.

    קשה לי לכתוב עכשיו שאנחנו מתגעגעים אליך. למעשה עוד לא נסעת. אבל אין לי ספק שברגעים אלה, כאשר אתה קורא את המכתב הזה (אני מקווה שתקרא עד הסוף) אנחנו מתגעגעים מאוד לך ואפילו לכל השטויות שמסביב . . .

    ברגע זה אימא נכנסה הביתה עם אורית. אתה ורון הלכתם לסבא להתכונן לתפילת אל מלא רחמים. מעניין אם כבר אמרת את התפילה. אי מקווה שהצליח לך.

    אז זה הזמן לסיים את המכתב. ולשחרר אותך לחבר'ה.

    שמור על עצמך, אל תעשה שטויות ותחזור אלינו בשלום.

    אוהבים אותך מאוד מאוד,
    אורית, מאיה, רון, אימא ואני – אבא.

  2. מאת א-ש‏:

    מלים – יעקב גלעד
    מוסיקה – יהודה פוליקר
    ככה זה נכון יותר!!!

  3. מאת שני‏:

    באמת הייתי רוצה לדעת מה אני אמורה לכתוב למישהו שעומד לנסוע לפולין.. אם תוכלו לעזור.. אשמח תודה!

  4. מאת מאיר קיזל‏:

    שלום לך מר חמיש ושנה טובה לכל משפחתך.
    עד לא קראתי את מאמרך , מה שמשך את תשומת ליבי זה שמך,
    לכל מצאתי לנכון לכתוב כמה מילים, אני גם מאוד מרוגש שמצאתי את שימך לא ידעתי מה אתה עושה מאז , בתקווה שהכל בסדר
    כל טוב
    מאיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *