ניהול ידע – על סיפור ניהול הידע הראשון

 

בעולם התוכן של ניהול הידע בארגונים ובכלל מייחסים לידע תכונות עוצמתיות רבות: 'ידע זה כוח', ידע 'סמוי', ידע 'גלוי', מסתירים ידע, לא משתפים בידע, 'מגיע לי' בעבור הידע..
אלו שאלות יסוד בניתוח 'מצב הידע' בארגון. אחת הדוגמאות אותן אני מביא תמיד על מנת להמחיש באופן מטאפורי את נושא הידע וחמקמותו הוא סיפור אדם וחווה, התפוח והנחש.

בספר בראשית, פרקים ב' וג' , נטועים שורשיו של סיפור 'ניהול הידע' הראשון. עד שלא נגסו אדם וחווה מתפוח עץ הדעת, לא ידעו ולא ראו, לא חיו. לא בכדי נקרא עץ זה בשם 'עץ הדעת'. לא בכדי הוא מושווה בכתוב ל 'עץ החיים'. ההקבלה בין חיים לידע מסמלת לנו בצורה מאוד ברורה כי ידע=חיים. אי ידע= מוות. החפץ חיים – ילמד. הרוצה ללמוד – יֵיצֵא ויֵלֳמֵד.

ומי הושיט להם את התפוח? הנחש. כבר מאז 'משדרים' לנו מסר על הידע כמשהו סמוי, משהו שכמהים אליו, על גבול האסור, הבלתי-מושג, וגם נמסר בידי שליח מאוד מסויים – ערמומי וערום כנחש.

אם מעתיקים את הנאמר לעולם הארגונים, אפשר להבין בקלות מדוע נתפס הידע בארגוני כמשהו סמוי, אוצר כוח, וחיים. מרגע שידע האדם, הבחין בין טוב ורע, כמוהו כאלוהים עצמו. עד כדי כך רב כח הידע.

הסיפור מסתבר, מעורר מייד תגובות בארגונים: לכל ארגון יש את אדם, חווה, הנחש (הנחשים…) עצי הדעת, והתפוחים שלו…

בחרתי להביא את הקטעים הרלוונטיים מספר בראשית כלשונם. זה סיפור ניהול הידע הראשון בבריאה, כלשונו. הדגשתי מספר פסוקים בלבד.

בראשית פרק ב 
ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ח וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן–מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל–וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע….טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע–לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ–מוֹת תָּמוּת. יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ….וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. …..

בראשית פרק ג
א וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן–אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן-תְּמֻתוּן. ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה: לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע. ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. ז וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן–לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן. ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה. י וַיֹּאמֶר, אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא. יא וַיֹּאמֶר–מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ–אָכָלְתָּ. יב וַיֹּאמֶר, הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל. יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. ….יז וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ–אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה: כִּי הִוא הָיְתָה, אֵם כָּל-חָי. כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר–וַיַּלְבִּשֵׁם. {פ}
כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן–לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. {ס}

אתר מכון ממרא

פורסם בקטגוריה מסע, משא ומסה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא ניהול ידע – על סיפור ניהול הידע הראשון

  1. מאת מילי‏:

    שנה…. שנה שלמה אני חושבת לעצמי, מתי תשבי לכתוב על ניהול הידע הראשון.
    חיפשתי תמונה- לא מצאתי כזו יפה.
    תמונה שווה המון מילים והסיפור- בהחלט מתאים למספרי הסיפורים. חסרה לי ההשוואה של מנהל הידע לנחש והכל יהיה מושלם.

  2. מאת יגאל‏:

    בעיני, הנחש מגלם את המטאפורה של החמקמקות, המשמעויות, הרב-ממדיות והמסרים הכפולים והמכופלים של הידע.

    אדם חווה הם ראשוני מנהלי הידע לדעתי:
    "יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע"

  3. מאת צפריר‏:

    "ומי לדעתך יצר את התוהו" ?

  4. מאת לילי נגר‏:

    המשל והנמשל מעוררים שאלות
    הנחש שנתן את הכלים לדעת נענש אדם וחוה שפקחו עיניהם וידעו- נענשו ומי הוא האלוהים?
    מנהל הארגון?
    חג שמח
    לילי

  5. מאת רון‏:

    אני עוסק בניהול ומחקר לאמיתו של דבר מכל פילוסופי שנכתבה בהסטוריה של העמים אפשר להסיק מסקנות ניהוליות לאמיתו של דבר איני מוצא קשר בין סיפור הבריאה לניהול המודרני נכון שבכל ארגון יש נחש אבל אפשר לקרוא להם הכופרים שמופיעים ברמב"ן לא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *