לבלוג או לא לבלוג? – על סופרים ועל ספרים בעידן הידע

Claire E. White, העורכת של מגזין האינטרנט המקוון The Internet Writing Journal מפרסמת בגליון נובמבר 2005 מאמר בנושא בלוגים תחת הכותרת (איך לא..) The Author's Dilemma: To Blog or Not to Blog. אמנם המאמר עוסק בדילמה של סופרים האם לכתוב ולפרסם בבלוג כדי לקדם את הפרסום וההפצה של ספריהם בעולם של ימינו, אך עם זאת המאמר סוקר בצורה רחבה את נושא הבלוגים, מציג סגנונות שונים, מנתח את ה 'בעד' וה 'נגד' ובמובן זה הוא מאיר נקודות רבות וחשובות לציבור הבלוגרים בכלל, לא רק לסופרים.

קיימות דוגמאות רבות לסופרים שתיעדו והסתייעו בבלוגים במהלך יצירת ספר, לפני שיצא בדפוס. אחת הדוגמאות לכך הוא הבלוג של Steve Denning, לשעבר מנהל הידע בבנק העולמי וכיום עוסק בליווי ארגונים רבים בעולם בנושאי ניהול ידע ושימוש בסיפור-סיפורים ככלי לניהול ידע ולמידה ארגונית. Steve פתח בלוג שליווה את ספרו The Leader's Guide to storytelling. ברשימות השונות בבלוג הוא פרסם את פרקי הספר, ומתגובות הקוראים לרשימותיו הוא עדכן ועיצב את הספר במתכונתו הסופית. באמצעות הבלוג הוא בחן עם הקוראים רעיונות שלו, קיבל עליהם משוב, ואף שילב רעיונות שנוצרו בדיאלוג בינו ובין קוראיו – בספר. כך, למעשה, בתהליך המאמץ למידה וניהול ידע, בארגון וירטואלי (סטיב וקוראיו), הוא יצר ספר (ידע חדש) בשיתוף הקוראים של הבלוג.

בעידן שלנו, בו התהליכים ה 'מסורתיים' המוכרים לנו משתנים ואף מתהפכים, זו דוגמה לכך שספר המוכר לנו, כבר הפך למשהו אחר, שונה, רב-ממדי ודינמי. הספר הוא כיום תוצר אינטראקטיבי של ידע דינמי המשותף לסופר ולקוראיו. הסופר מאפשר לקוראיו תפקיד אקטיבי אמיתי בעיצוב וביצירת הספר – כבר בשלב הכתיבה ולא רק כמגיבים עם יציאתו של הספר לאור. הדבר מביא לצורך להגדיר מחדש מהם ספרים, וגם – מיהו סופר.

לא רק: גם הקורא הוא כיום 'משהו אחר': בעידן הנוכחי הוא יכול לבחור וליהנות מתפקיד אקטיבי יותר בעיצוב ה 'ספר', בהשפעה על התוכן, על העלילה וגם להיות חלק ממנה. תפקיד הקורא רחב יותר מבעבר והוא מתחיל עם תחילת כתיבת הספר.

והספר? גם עיצוב הספר 'החדש' כבר אינו סופי. ייתכן כי יתווספו קוראים התורמים ליצירה עוד ועוד. האם הכתיבה של הספר "תסתיים" מתישהו?

מה כל זה אומר לנו? האם תאבד המשמעות של 'מהדורה'? האם המונח Deadline יחלוף? מה כל זה אומר על המשמעות ועל מושג של הזמן? בעולמנו הדחוס והדחוק לזמן יש משמעות רבה מאוד: זמן תגובה מהיר, מזון מהיר, קפה מהיר, מייד, עכשיו. ת'כלס.

האם הזמן יפסיק להיות גורם כה דומיננטי לאמידה, למדידה? איך נדע בעתיד אם משהו "הסתיים"?