מנהלים בארגונים אותם אני פוגש לאחרונה, מספרים לי על ההזדמנות שנקרתה בפניהם לבצע מה שהם קוראים "התייעלות" תוך ניצול העיתוי "הנוח" של תשומת לב למשבר הכלכלי הפוקד את ארה"ב והעולם, ולפטר עובדים. אם קיים צורך אמיתי, אני יכול להבין את הצורך בהגברת האפקטיביות ובהץתייעלות בשוק תחרותי, אבל תמיד כדאי לחשוב על הנזק שייגרם עקב פיטורי 'אווירה' שכאלה.
אתמול אמר ראה"מ אולמרט בכנס כלכלי את הדברים הבאים:
"אני ממליץ בפניכם, תחשבו על העובדים שלכם לא פחות משאתם חושבים על הנכסים הפיננסיים שלכם. אין בישראל נכס גדול יותר ורב עוצמה יותר מכוח היצירה של איש העסקים ושל העובד הישראלי. לפעמים הפיתוי גדול ברגע שהמצב לוחץ לוותר על חלק מהעובדים, אך הנזק לטווח הארוך לעסקים עלול להיות הרבה יותר גדול מאשר התועלת המיידית שצפויה לצמוח מהקטנת מספר העובדים והגידול באבטלה".
אני רוצה להאמין כי כוונת ראה"מ היתה לנזק שייגרם בטווח הארוך כתוצאה מפיטורי עובדים, בעלי ידע, שנבנה, נאגר ופותח במשך שנים, שירד לטמיון עם פיטורי עובדים אלו.
לעניין זה, אני יכול רק לשוב ולהזכיר למה למנהלים ולארגונים כדאי דווקא עכשיו, בעת הזו, ללמוד, לעסוק ולפעול ללמידה ולניהול הידע.
אחרי שנים בהן העובדים לא מהווים שום ערך מלבד היכולת של המערכת לנצל אותם עד טיפת הזיעה האחרונה ואז להחליפם במודל חדש, פחות מוצלח, פחות משכיל, עם פחות נסיון אבל צעיר יותר שזה הדבר החשוב היחיד.
אה, כן, וגם היכולת לשלם לו פחות כסף.
ובכלל לראש ממשלתנו יש עכשיו, לפתע פתאום כל כך הרבה אמירות חכמות, נכונות, מובילות, מתוות דרך, מדוייקות. אני רק תוהה מה קרה שהוא נזכר לשחרר אותןדווקא עכשיו, ברגעים ובזמנים שהוא כבר איננו רלוונטי לשום דבר כי זמנו כמקבל החלטות וכמוביל – תם.
אני מבין בהחלט את מה שאת כותבת, וגם את התסכול או חוסר שביעות הרצון מכך שדבריו נאמרים רק עכשיו. בכל זאת, יחד עם זה, אני הוא אשר עשיתי את ההקשר לנושא הלמידה והידע, וזו כמובן אינטרפטציה פרטית שלי.
בעיקרון, דבריו בהחלט נכונים, כשמתייחסים אליהם כך.
גם אני קורבן של המשבר הכלכלי הנוכחי.
הפוליטיקאים הציניים מדברים במס שפתיים, בזמן שבשטח עובדים מפוטרים על ימין ועל שמאל, בלי שהמדינה ערוכה לכמות כזאת של מובטלים.
כבר ראינו איך נתניהו "נלחם" במשבר הכלכלי: הוא מצא עבודה להרבה מידי שרים וסגני שרים לעניני "כלום" (ציטוט של ציפי לבני).
האם יש גבול לציניות ? האם יש מישהו שבאמת לוקח ברצינות את האזרחים במדינה ?
אם המדינה היא ארגון, מי מנהל את הידע בו ? אותו אחד שממנה פילוסופים לשרי אוצר ?