(פוסט על נאיביות. שלי.)
כמי שעוסק מזה כעשר שנים בתחום ניהול הידע בארגונים בישראל, אני שמח לכל אזכור של הנושא בתקשורת, במחקר באקדמיה, וכמובן ביומיום הארגוני בכלל. בבסיס וברציונל של ניהול ידע בארגון עומד תפיסת הניהול שבמרכזה שימוש מושכל בידע קיים ויצירה של ידע חדש על מנת לתמוך ביצירת ערכים עסקיים המקדמים את הארגון ואת מטרותיו: למשל – בפתוח מוצרים חדשניים ללקוחות, בהגברת היעילות והאפקטיביות הארגונית, לצורך ניהול נכון יותר בעידן של כלכלה גלובלית, תחרות מתעצמת ומאבק על משאבים מוגבלים. למטרות טובות וראויות.
פרסום המתייחס לנושא ניהול הידע, אכן נגלה לעיני, היום: גיא רולניק מפרסם היום בטור המעולה שלו ב TheMarkerWeek רשימה שכותרתה "יש כסף!" העוסקת, כך כתוב ברשימה, בבדיקה שערך היועץ הכספי לרמטכ"ל על מנת לאַתֵּר מקורות תקציביים נוספים להגדלת תקציב הביטחון ובתוצאותיה.
בסיפא שבטורו של רולניק מצוטט היועץ כך:
"יש אצלנו אנשים עם ותק. הידע עובר מדור לדור, ולפיכך הידע הקיים הוא אדיר. אחד הדברים שאנחנו עושים הוא ניהול הידע. זה אחד היתרונות הגדולים שלנו על האוצר. הרי כל הזמן ההיסטוריה חוזרת על עצמה. מה שהיה לפני עשר שנים עשוי בהחלט לחזור בשנה הבאה. גם החיבור בין יחידת היועץ הכלכלי לרמטכ"ל לאגף התקציבים במשרד הביטחון תורם לניהול הידע. באוצר האנשים כל הזמן מתחלפים".
אני איני כלכלן, ואיני בקיא בתכנון ובתקצוב ובפיננסים, אבל משהו על ניהול ידע, אני יודע.
האם זה ניהול הידע בארגון? תמהני.
שבת שלום.
וזו לא השטות היחידה של אותו תא"ל ליפל. כל התפיסה הניהולית היא שגויה, ולכן גם מן הסתם הבנתו את המושגים ניהול ידע ולמידה ארגונית היא מוגבלת. חבל שאלה המפקדים של צה"ל היום. ככה לא בונים עוצמה, לא בונים צבא ובטח לא בונים את "צבא העם" ומה שנותר לנו זה גיא רולניק המצוין כתמיד, נביא בשער.
אין מה לעשות. הפרסום והתהילה של המושג תלווה בהכרח בשמושים שונים ומשונים. על זה כבר נאמר בהקשר אחר just spell my name right
אפשר לכעוס בנוגע לאמירה של היועץ הכספי לרמטכ"ל, אולם יאמר לזכותו שהוא מנצל נכסים ארגוניים בצורה טובה יותר מאשר האוצר. הידע וניהולו הינו נכס אינטלקטואלי של הארגון ומה שנותר הוא לנהל את הידע ולשתפו באופן נבון עם משרד האוצר ולהשתמש באותו ידע לטובת מדינת ישראל. פעם היה הצבא שייך למדינה. כנראה שהדברים השתנו אל מול פנינו מבלי שנשים לב.
לטעמי לא.
אי אפשר לנתק את הנושא מהקונטקסט: מדובר במשאבים לאומייים (תקציב) וכך צריך לראות אותם.
אני הייתי יותר שמח אילו צה"ל משהב"ט ומשרד האוצר היו עושים ניהול ידע נכון של כל הנושא, ואני בטוח שהתוצאה היתה אפקטיבית יותר לכל אחד מהמשרדים, לכולם יחד, וגם לנו האזרחים.
מה שאנחנו רואים כאן זה שימוש ציני במתודת ניהול והפעלה של מתודה זו בצורה שגויה.
(אמרתי – נאיביות).
מה שאני זיהיתי זה בעיקר ציניות של הצד הבטחוני ששומר על אנשי שלומו.
נכון. ציניות יש פה. בהחלט.
מתסכל כשעושים שימוש במושג בלי להבין את מהותו. מכירה מיד ראשונה. כל דבר שזז מתהדר בכותרת שנדמה למשתמשים בה שתביא תועלת בלי לחשוב על התוצאות של שימוש כזה. מה מרויחים מזה? עוד לא הבנתי.
נכון. אבל הייתי רוצה למצות עוד קצת את הנאיביות.
במקרה הזה, אם אני מבין נכון, יש אפילו סוג של התחכמות ישראלית. מי אמר שאין שיתוף ידע?! יעני, ניהול ידע?!
יש ועוד איך…
למי שעוסק בתחום הזה, יש כאן תסכול ואכזבה: דוגמאות כאלו, עושות זילות לתחו. ולך אחר כך תסביר….